לפני כשנה סיפרה שונית חמד (39), בוגרת "הישרדות", על הכוונה שלה ושל בעלה, הכדורגלן תומר חמד, להשתקע בארץ אחרי 14 שנה בחו"ל, אבל כמה חודשים אחר כך היא שוב מצאה את עצמה בחו"ל – והפעם בברייטון, שם בעלה מאמן באקדמיה לכדורגל. "מצאנו את המקום הכי טוב באנגליה", היא אומרת בראיון לפודקאסט "הברזייה" של Pplus מבית ynet. "זו עיר מגניבה, מלאה סטודנטים. ממש כיף שם, חוץ ממזג האוויר".
לא מפחיד לגור עכשיו בחו"ל, ובמיוחד באנגליה, שלא כל כך אוהדת את ישראל כרגע?
"אני לא פחדנית מטבעי. הייתי בעולם לבד, עשיתי הרבה דברים לבד עם הילדות שלי, אבל המלחמה שינתה משהו. ב-7 באוקטובר גרנו בדרום הארץ, ומבחינתי, מה שקרה, קרה מאחורי הבית שלי. חוויתי זעזוע, פחדתי, חשבתי איך אני מצילה את הילדות שלי, והמחשבה הזו מנהלת אותי גם עכשיו, בחו"ל. זה לא פחד דרמטי, אלא פחד שקט שנמצא כל הזמן. למשל, כשאני מזמינה משלוח הביתה, אני חושבת מה יקרה אם השליח יראה את שם המשפחה או את המזוזה שעל הדלת. או כשאני מקבלת שיחת טלפון בעברית בזמן נסיעה במונית. תמיד יש סכנה כשחיים בחו"ל".
יצא לכם להיתקל בשנאה באופן אישי?
"היו סיטואציות שבעלי חגג גול עם דגל ישראל, ואחרי זה חיכו לנו כתובות נאצה מחוץ לבית, או ששלחו לי הודעות באינסטגרם עם דגלי פלסטין, או שהיו כותבים לי, 'אנחנו יודעים איפה אתם גרים'. תומר מפורסם, יודעים איפה הוא משחק, איפה המגרש – וזה מפחיד".
לא הייתם צריכים אבטחה בשום שלב?
"פעמיים הציעו לנו אבטחה. בפעם הראשונה זה קרה באוסטרליה, כשתומר הבקיע גול ואז הוציא כיפה ושם אותה על הראש. זה היה רגע מכונן, והוא קיבל תגובות חיוביות מכל העולם, כי זה נתן ליהודים לגיטימציה לא לפחד. מצד שני, קיבלנו הרבה איומים, וזה היה מפחיד. אמרו לנו שאנחנו צריכים אבטחה. בישראל אתה מרגיש לגמרי מוגן, ובחו"ל אין מי שיעמוד לצידך"
