איך להיות סקוטית: שיעורים בשייכות // ארנה קזין } אלטנוילנד } 208 עמ'
נקודת המוצא של ספרה החדש של ארנה קזין, 'איך להיות סקוטית', היא תחושת ניכור הולכת וגדלה מהנרטיב הלאומי היהודי-ישראלי עד כדי תחושת חוסר מוצא. אם ספר המסות הקודם שלה, 'איך להישאר', עוד ניסה למצוא צידוקים ודרכים להישארות בארץ — הרי ספרה החדש שואל על תוקפה של "השתייכות לאומית" כרעיון. "האם אפשר להחליף השתייכות לסיפור לאומי אחד בהשתייכות לסיפור לאומי אחר?" שואלת קזין בפתח הספר, "איך מרגישים שייכות ללאום? האם נולדים עם תחושת שייכות לאומית? או שמא זוהי תחושה נרכשת?"
בתרבות שבה מדינת הלאום והשתייכות לאומית נתפסות כמעט כמובנות מאליהן, אלה שאלות אמיצות ונכוחות. הספר מזמין את הקוראת לניסוי מחשבתי: "מה שיהיה כאן לפניכם הוא תיעוד שקוף ואמיתי של ניסיון לעבור הסבה תרבותית – כמו הסבה מקצועית, אבל בתרבות ובלאומיות", כותבת קזין. הספר בנוי שמונה פרקים, שכל אחד מהם מכיל "שיעור בשייכות" המפרט את שלבי ההסבה התרבותית מ"ישראליוּת" ל"סקוטיוּת". לכל שיעור כזה קודם דיון רעיוני המשולב בסיפור האישי-משפחתי של קזין: היא נולדה בגלזגו ומגיל שנה גדלה בישראל, בסביבה דו-לשונית — אנגלית ועברית — ושאלת השייכות, לא רק הלאומית, מלווה אותה באופנים שונים מאז ילדותה.
ובכן, לקראת גיל 60, קזין מכריזה בפני עצמה: "אני רוצה להיות סקוטית". היא מתעמקת בכתבי המשורר הלאומי הסקוטי רוברט ברנס, ומתקרבת כך למורשת התרבותית של אביה, שאף שחי בישראל והיה עובד מדינה בכיר, לא עבר הסבה ממשית לתרבות הישראלית. קזין אף מתחילה ללמוד את השפה הגאלית-סקוטית וחוקרת את ההיסטוריה הסקוטית, על הפרקים האפלים שלה: מלחמות שבטיות, מלחמות בין סקוטים לאנגלים, מלחמות דת ועוד, כמיטב המסורת הפטריארכלית. הקריאה מחזירה אותה רגשית לזוועות 7 באוקטובר ולקטסטרופה שחוללה ישראל בעזה מאז — אותם אירועים שיצרו בה מלכתחילה את תחושת הדחיפות להתעמק כעת בשאלת השייכות.
ביוני 2025, בשלב מתקדם של הניסוי התרבותי, מחליטה קזין להתנתק לזמן מה מסממן מרכזי של הישראליות: השפה העברית. היא מפסיקה לבדוק הודעות ווטסאפ בעברית, מודיעה למשפחתה שכעת יתַקשרו רק באנגלית, מקשיבה לחדשות רק ברשתות הבריטיות, ומתחילה לכתוב מסה באנגלית על ההידרדרות המוסרית של ישראל. אך ההתנתקות הזאת מושבתת במהרה, עקב התקיפה הישראלית באיראן. קזין מבינה אז שהיא חייבת לשמוע עברית, אף שצליליה הנשאבים "מהתהום של מדינת הלאום הפטריארכלית, מהמוביל הארצי של הציונות, הם הצלילים של החלום ושל שברו... של הזוועה. וכמו טנטון הם יהיו שם — בפס הקול של חיי — עד יומי האחרון".
אבל התובנה הזאת אינה עוצרת את מסעה התרבותי של קזין, אלא דווקא מחדדת בה תובנה חדשה: אביה הסקוטי לא הוריש לה את הסקוטיוּת, אלא עמדה עקרונית של זרוּת; זרוּת כיתרון ולא כחולשה. "וזה מה שהייתי מאחלת לילדות שלי", כותבת קזין, "אמצו לכן תרבות נוספת. אל תישארו תקועות בנקודת מבט אחת, בפרדיגמה אחת, בסיפור אחד, במרחב אחד של רעיונות ושל תקווה. עזבו את המולדת שלכן והשתקעו — ולו לזמן מה — במקום אחר. אמצו לכן לפחות לאומיות אחת נוספת, כדי שתוכלו לשמור על זרות, במובן הטוב של המושג. כדי שלא תישאבו לשום 'אנחנו' לאומי גורף וסוחף ואלים. כן, חפשו לכן עוד מקום להרגיש בו בבית — זרות אבל קרובות. ואל תשכחו: זה רק צעד ראשון. אחר כך התבל כולה".
העמדה הזאת, שמכונה במחקרים שונים טרנס-לאומיות, או קוסמופוליטיות ביקורתית, מערערת על השיח הבינארי המנגיד לאומיות לקוסמופוליטיות. היא מציעה במקומו שיח גמיש שמאפשר בו-זמנית הן עמדה פרטיקולרית כלשהי (לאומית/ קהילתית) והן צורה מסוימת של אוניברסליזם. זו עמדה המבוססת על תפיסה של סובייקט נומדי, שאינו יוצר היררכיה בין מרכז (מדינת לאום) לפריפריה (קהילה). וכדבריה של חוקרת הספרות רבקה וולקוביץ, המונח "קוסמופוליטית ביקורתית" מדגיש "תודעה כפולה, השוואה... חוסר מוכנות לשקוט על השמרים, ניסיון לפעול בעולם תוך שימור עמדת התנגדות, ערבוב בין פרספקטיביות מקומיות לבינלאומיות והתמקמות רפלקטיבית של העצמי בספרה הגלובלית".
ספרה של קזין, שנולד מתוך מצוקה מוסרית, מתעד מסע אישי-פוליטי שמתחיל בשאלת השתייכות ומסתיים באימוץ עמדה של זרוּת בונה. במסעהּ מוטמעים צמתים חשובים נוספים בחניכה הסוציאלית, הפמיניסטית והלסבית שלה, ובחניכתה הספרותית. המסה 'איך להיות סקוטית', שמפרקת את הקשרים הכמו-גורדיים בין לאומיות, פטריארכליות והטרו-נורמטיביות, היא נקודת ציון משמעותית בכתיבתה המסאית של קזין, שאותה היא מפתחת שנים רבות באדיקות ובנחישות. ספר פוקח עיניים. מומלץ מאוד לקרוא אותו ללא הבדל לאום, דת, גזע, מגדר ומעמד. •
