הפקודה המסדירה את מעמדם של החיילים והחיילות מהקשת הטרנסית תוקפה לפני כחודש (22.12.25). הפקודה, בין היתר, קובעת כי חייל/ת מהקשת הטרנסית ילונו בחדרים נפרדים במגורי חיילים או חיילות, בהתאם לזהות המגדרית שלהם. בנוסף, יהיו זכאים ללו"ז נפרד למקלחות, או מקלחת צמודה ייעודית עבורם ככל הניתן. עוד קודם לכן, הפקודה מתייחסת לשיבוץ התפקיד בשירות וקובעת כי הוא "יתבצע בהתאם לצורכי הצבא ויכולות וצורכי הפרט". אלא שבפועל, משרתים ומשרתות מעידים שהניסיון למלא את הפקודה לא מסתדר עם המציאות - ובאופן אבסורדי, הם אלו שנפגעים מהסיטואציה.
"חוויתי יחס מתסכל מאוד מהצבא"
טל (שם בדוי) נולד כאישה, עד שבגיל 14 החל לעבור תהליך התאמה מגדרית-חברתית. עם קבלת הצו הראשון לפני כשש שנים, טל היה נחוש לשרת בצה"ל. "אני ישראלי, חשוב לי לתרום למדינה שלי, ואין שום סיבה שהזהות שלי תמנע את זה", הוא מצהיר. אלא שלצד המוטיבציה הגבוהה שלו, כבר אז הבין טל שהמסגרת החדשה צפויה להערים קשיים. "בהתחלה מאוד רציתי שירות קרבי, זה לא התממש בגלל יחס מתסכל מצד הצבא", הוא משתף בתסכול ומוסיף: "זומנתי לקב"ן שקבע לי קה"ס 40 (קשיי הסתגלות), ופסל לי את היכולת להיות לוחם ולצאת לקצונה. הרגיש לי שלא מתייחסים למה טוב לי ותורם לצבא - אלא מה יצור כמה שפחות חיכוכים, איפה אהיה הכי פחות בעייתי למערכת".
אחרי שהשלים שנת שירות, התגייס טל באוגוסט 2022 לתפקיד פיקודי בחיל החינוך. "מהיום הראשון בטירונות הרגשתי ניגוד בין איך שההתאמות אמורות להיראות ואיך שהן היו בפועל". טל מספר שאמנם הוא קיבל חדר נפרד בהתאם לפקודות - אך זה ניתן לו במגורי הנשים ולא במגורי הגברים. "חוויה מאוד לא נעימה. הייתי עם גלח, זקן, מדי בנים, אחרי 4 שנים של הורמונים. כשהצפתי את הפערים נאמר לי שאלו הפתרונות שאפשר לתת לי בבסיס בו שירתי".
אחרי ההתמודדות המורכבת לאורך ההכשרה, טל שובץ בתפקידו בסביבה אזרחית ומילא אותו עד פרוץ המלחמה. אלא שאז הפלוגה בה שירת הופנתה לתפעל את מלונות המפונים בים המלח - ומאחר ולא נמצא חדר עבור טל, הוא הופרד מחבריו לשירות והועבר לשירות בבסיס בר"ג. טל מבהיר כי "המפקדים האישיים והחיילים שלי כיבדו אותי, ראו אותי כבן אדם. אבל במערכת הגדולה הכל הפך עקום".
נטע (שם בדוי) מספרת שהבינה שהיא על הקשת הטרנסית חודשים ספורים לפני שהתגייסה. "בהתחלה רציתי להיות לוחמת בקרקל, אבל כשזומנתי לקב"נית היא קבעה לי קה"ס 40, רק על עצם זה שאני טרנסית", היא משתפת. "זה היה קשוח. דמיינתי איך השירות שלי יראה, ובסוף מבלי להתייחס למי שאני כאדם, לתכונות וליכולות שיש לי - הכל השתנה".
אחרי גיוסה, שהתה נטע לאורך כל ההכשרה בחדר במגורי הבנים, בניגוד מוחלט לפקודות. "זה לא אמור לקרות", היא מבהירה. "החוקים לטובתי, אבל היישום שלהם בפועל לא טוב. אחרי חודש וחצי הבנתי שכלל המסמכים הנדרשים היו אצל המש"קית מגדר, שכשלה בביצוע התפקיד שלה. בגלל שכל זה קרה מאוחר מידי בקורס, כבר לא העבירו אותי חדר וכל ההכשרה שלי הייתי במגורי הבנים. הרגשתי זרה במרחב, חוויה של הסתרה. זה היה פשוט קשה", היא משתפת.
למרות התקווה שלא תפגוש את הפערים האלו במהלך השירות, בסיום הקורס התבשרה כי מופרדת מהחברים שעברו איתה את ההכשרה - כשהם שובצו יחד לבסיס סגור והיא לבסיס פתוח בו לא נדרש למצוא עבורה פתרון לחדר נפרד. "זה היה קורע לב. כולנו בכינו, כעסנו ובעיקר התאכזבנו. עשיתי שנת שירות, הרצון לעזור למדינה ולחברה בוער בי, רציתי להרגיש שיש לי את הגב של אלו שאני תורמת עבורם".
"המערכת לא יודעת להכיל אותם"
מדגם מצומצם שערך מכון המחקר מבית איגי על שם מגנוס הירשפלד בקרב חלק מחיילים והחיילות מהקשת הטרנסית שהארגון מלווה, מעלה כי 33.3% מהנשים הטרנסיות, 25% מהגברים הטרנסים ו-66.7% מכלל המשתתפים הא-בינריים מדווחים על היעדר תחושת שייכות בצה"ל. יתרה מכך, 40% מהם הסכימו כי עדיף "להישאר בארון" בזמן הצבא, מה שמצביע על עלייה של 13% ביחס לסקר דומה שנערך בשנת 2016.
"אנחנו רואים את התסכול וחווית חוסר הצדק כשהם רוצים למלא תפקיד משמעותי - והמערכת לא יודעת להכיל אותם. כשהם צריכים להיות המסבירים של עצמם, להזכיר למפקדים את הנהלים", מספרת רום אוחיון, מנכ"לית שותפה באיגי, ארגון הנוער והצעירים הלהט"ב בישראל המלווה בין היתר מלש"בים ומשרתים מהקשת הטרנסית. "הצבא יצר נוהל מעולה ומבורך, אבל לא ישים. הפקודה עברה ללא תקציבים ומהלך הסברתי שיתמכו בה. כמערכת, לא פועלים לאכוף אותה ובפועל זה יוצר אפליה כלפי הקהילה הטרנסית".
דובר צה"ל מסר בתגובה כי "צה"ל נותן מענה מותאם לצרכים ייחודיים של משרתיו ממגוון אוכלוסיות. קיים נוהל שירות למשרתים על הקשת הטרנסית, המסדיר את תנאי שירותם, המענים וההתאמות האפשריות לאוכלוסיה זו בשירות".
