בַּלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן, גַּלַּאי הֶעָשָׁן
בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה הֵחֵל לְצַפְצֵף בִּפְרָאוּת.
כְּמוֹ אַזְעָקָה הֲפוּכָה שֶׁבָּאָה אַחֲרֵי הָאָסוֹן,
שֶׁלֹּא בָּאָה עַל מְנַת לְהַזְהִיר, רַק עַל מְנַת לְאַשֵּׁשׁ:
קָרָה דָּבָר נוֹרָא. הַגַּלַּאי צִפְצֵף וְצָפַר
כְּמוֹ הָיָה מוֹנִיטוֹר שֶׁהֶעֱרִיךְ וּמָדַד
אֶת עָצְמַת אַהֲבָתֵנוּ. עָקַרְתִּי אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ
בְּאַכְזָרִיּוּת שֶׁאֵינָהּ אָפְיָנִית לִי בִּכְלָל,
אֲבָל הוּא לֹא חָדַל: קָרָה דָּבָר נוֹרָא!
תָּפַסְתִּי בּוֹ וְקָרַעְתִּי אֶת לִבּוֹ הַפּוֹעֵם מִתּוֹךְ גּוּפוֹ
וּמִשֶּׁלֹּא שָׁקְטוּ זַעֲקוֹתָיו, הִשְׁלַכְתִּי אוֹתוֹ
לְתוֹךְ הַמְּקָרֵר כְּדֵי שֶׁיִּקְפָּא.
כְּבָר אָמַרְתִּי: אַכְזָרִיּוּת שֶׁאֵינָהּ אָפְיָנִית.
עָשִׂיתִי כָּל מָה שֶׁיָּכֹלְתִּי
כְּדֵי לַהֲפֹךְ אוֹתוֹ לְמֵת.
וּדְעוּ – זוֹ אֵינָהּ מֵטָפוֹרָה לִכְלוּם,
כָּל זֶה קָרָה בֶּאֱמֶת.
ביתה של הזקנה המתה
בֵּיתָהּ שֶׁל הַזְּקֵנָה הַמֵּתָה הִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ
כְּמוֹ עֲנָק מִתַּרְדֶּמֶת הִתְנַעֵר מֵרִבְצוֹ וְעָטַף
אֶת גּוּפָהּ הַשָּׁקֵט בְּחֵיקוֹ.
הַזְּקֵנָה נָחָה בְּתוֹכוֹ כְּמוֹ גּוֹזָלָהּ בַּקֵּן
וְהַבַּיִת הַזָּקֵן שָׁמַר עָלֶיהָ
כְּמוֹ דְּרָקוֹן עַל נְסִיכָה.
וְעִם הַזְּמַן הַזְּקֵנָה הַמֵּתָה נַעַשְׂתָה מַסְרִיחָה
וְקִירוֹת הַבַּיִת תָּסְסוּ מִן הַסּוֹד.
וְהַבַּיִת הִתְפַּתֵּל וְהִתְחַפֵּר בְּתוֹךְ עַצְמוֹ
כְּמוֹ אַרְמָדִיל
וְהַזְּקֵנָה צְמוּקָה בְּקִרְבּוֹ כְּמוֹ טַפִּיל.
וּמִיּוֹם לְיוֹם הַבַּיִת הִשְׁתַּגֵּעַ מִן הַצַּחֲנָה
עַד שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ עוֹד לְהַחֲזִיק בְּתוֹכוֹ אֶת הַסּוֹד
וְהָרִצְפָּה קָרְסָה וּבוֹר נִפְעַר וּבָלַע אֶת הַזְּקֵנָה הַמֵּתָה
וְהַבַּיִת נָשַׁם לִרְוָחָה כִּי חָשַׁב שֶׁעַכְשָׁו
הַכֹּל בְּסֵדֶר.
ענת בצר
*
אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁאֲנִי מַכִּירָה אֲנִי לֹא מַכִּירָה,
הָאִישׁ שֶׁהָיָה טוֹב, טוֹב שֶׁהָיָה, אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּגֵּעַ.
אֵיךְ אֶפְשָׁר לִבְנוֹת כָּכָה בַּיִת? אֵיךְ אֶפְשָׁר
לְהַגִּיעַ כָּכָה מִסִימַן שְׁאֵלָה לִנְקוּדָה, מִנֵּאוֹן לְשֶׁמֶשׁ?
לָאֲדָמָה הָרוֹעֶדֶת כְּבָר הִתְרַגַּלְתִּי, אֲנִי פּוֹסַעַת
עָלֶיהָ כְּמוֹ רַקְדָנִית מְיֻמֶּנֶת, מִי שֶׁיִּתְבּוֹנֵן בִּי מֵהַצַּד
יִשָּׁבַע בְּיַצִּיבוּת דַּרְכִּי, בִּזְקִיפוּת גֵּוִי, בְּמַסֵּכַת פָּנַיי.
כַּפּוֹת רַגְלַי שְׂרוּטוֹת מִדֶּרֶךְ יַהֲלוֹמִים שֶׁלֹּא שָׁוִים פְּרוּטָה,
שִׂמְלָתִי קְרוּעָה, כְתֵפִי חֲשׂוּפָה, לְשׁוֹנִי כִּמְעַט דָּבְקָה,
לְשֵּׂעָרִי כִּוּוּנִים מִשֶּׁלּוֹ, אֲנִי מְעוֹדֶדֶת אוֹתוֹ.
לְצִדִּי פּוֹסְעִים אֲנָשִׁים שֶׁחָדְלוּ לִחְיוֹת גַּם אִם
יִחְיוּ עוֹד שָׁנִים אֲרֻוכּוֹת, חַמָּה וּלְבָנָה,
עָנָן וּמָטָר, שָׁנָה אַחַר שָׁנָה, עַד שֶׁיִּגָּמֵר.
לָמָּה אַתְּ מִתְעַקֶּשֶׁת לִצְעוֹק? הֵם שׁוֹאֲלִים,
בֶּאֱמֶת שֶׁאֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּגֵּעַ, אֲנִי עוֹנָה.