שריפת ספרים כאמצעי לדיכוי תרבותי של נפש האדם ולשכתוב מחקר וידע לערוצים הרצויים לשלטון מלווה את ההיסטוריה, ובמיוחד זו של עם הספר, מאות בשנים. משריפת התלמוד בפריז לפני כ-800 שנים, דרך תומס דה טורקמדה האינקוויזטור הספרדי ועד לנאצים - זוהי פרקטיקה מקובלת. אך לא צריך להעלות ספרים באש של ממש כדי להשיג אותה מטרה: גם מהצעת החוק "לחיזוק השקיפות והפיקוח הציבורי על המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג)" נודף ריח עז של שריפת ספרים.
במסגרת ההרס המכוון של הממשלה את כל מה שבנו כאן התנועה הציונית ומייסדי המדינה, מונחות עתה האוניברסיטאות על מזבח השחיטה. הצעת החוק מבית היוצר של ח"כ אביחי בוארון, ובהובלתו של שר קישלון החינוך יואב קיש, מבקשת להכפיף דרך שליטה פוליטית מוחלטת על המל"ג והוועדה לתכנון ותקצוב שלה (ות"ת) את כל מערך ההשכלה הגבוהה והמחקר בישראל לשר החינוך ולממשלה. ממינויים ועד תקציב, לא יהיה עוד מקום לשום שיקול דעת של האוניברסיטאות והמכללות לגבי איכות ותוכני ההוראה, או לגבי תועלת כלכלית, חברתית או זו שבהרחבת ידע לשמו, של המחקר. הכל יוכרע בידי הפוליטיקאים, כשבידיהם מנגנוני ענישה קשים לסוטים מהדרך. הממשלה תוכל להכריע אילו מוסדות יוקמו, כיצד הם ינוהלו, מה ילמדו ומה יחקרו - וגם מה לא ייחקר. המוסדות ואנשי הסגל יהיו נתונים לפיקוח, בקרה ואכיפה על ידי "ועדת פיקוח", שתהא מוסמכת לברר חריגות, להשהות תוכניות לימוד ורישום סטודנטים ולהטיל מגבלות עד כדי הפחתת או שלילת תקציב, ואף ביטול הכרה במוסד. בכך יחוסל החופש האקדמי - נשמת אפו של כל מחקר והוראה אקדמיים.
זו לא מחלוקת בין ימין או שמאל, זו דמוקרטיה ליברלית מול שלטון חשוך. מדינת ישראל חייבת במידה רבה את קיומה הביטחוני והכלכלי למערך ההשכלה הגבוהה: מאות אלפי המהנדסים, אנשי הרפואה, הכלכלנים והמורים, וגם אנשי התרבות, עברו בבתי האולפנה של המערכת, והם הנושאים את המדינה על כתפיהם. כשראש הממשלה מתיימר להמיר את כל הסיוע האמריקאי בתוצרת התעשייה הישראלית, הוא לא מתכוון לתרומתם של שותפיו החרדים המשתמטים למהפכה זו. כשהוא מתפאר בהסרת טבעת החנק האיראנית על ידי שימוש במיטב המדע והטכנולוגיה, הוא מתכוון - גם אם לא אומר "תודה" על כך - להשכלה הגבוהה ולמאות אלפי בוגריה, ולהצלחת המדע, המחקר והטכנולוגיה הישראליים.
לחוק הנוראי הזה שלושה מרכיבים: יוצריו, הנזק שיגרום, ומה מצופה מהנהגת מערכת ההשכלה הגבוהה. באשר לשר קיש, הכל כבר נאמר אך ראוי שייאמר שוב: טייס קרבי בחיל האוויר, שנכנס לפוליטיקה על כרטיס גיוס לכל, והפך לאחד התומכים הקולניים ביותר של חוק הסרבנות לגיוס. בתמיכתו הנדיבה בחינוך החרדי ללא מקצועות ליבה הוא הופך חזרה של מאות אלפי ילדים לימי הביניים, להשתמטות מעבודה, ולחיי בטלה, עוני וניוון. נסיגת ישראל בפרמטרים בינלאומיים רבים במערך החינוך שלה מוכיחה כי הוא כשל כישלון חרוץ במילוי תפקידו.
באשר לחוק עצמו, לכאורה ניתן לומר לחברי סגל המוסדות להשכלה הגבוהה: עסקו בענייניכם ולא בענייני המדינה. אך ההפרדה בלתי אפשרית. מדע - כולל מדעי הרוח, החברה, הטבע והרפואה - יכול לפרוח רק בחברה חופשית, שכן חופש המחשבה והביטוי הם מקשה אחת שאיננה ניתנת להפרדה, וטבועה עמוק בדי-אן-איי היצירתי. המדע פורח ומצליח רק במדינות בעלות אופי ליברל-דמוקרטי - וראו את החלוקה למדינות של חתני פרסי נובל כביטוי לכך. החוק החדש, ביחד עם המהפכה המשטרית, יבריח מכאן כישרונות ופורצי דרך שהם הם מחוללי הנס הקרוי מדינת ישראל. הוא יפגע במימון בינלאומי ובשיתופי פעולה מחקריים בינלאומיים, יבודד את ישראל בזירה הקריטית הזו לקיום מדע איכותי, יפגע באיכות המחקר, בהעברת ידע מהאקדמיה לתעשייה, וחשוב מאוד - בהכשרת כוח אדם איכותי בכל מנעד המקצועות. זו איננה רפורמה - זה מעשה הרס מכוון, זדוני ואיוולתי הפוגע בעצם קיומנו.
מה על חברינו ראשי מערכת ההשכלה הגבוהה לעשות? כשמונחת יד חנק על צווארך, שומה עליך להסירה. עליהם לגייס את כל הכוחות הרלוונטיים לתמיכה - את הסטודנטים, את הארגונים המקצועיים, ובמיוחד את סגלי המחקר של מערכת הביטחון, כולם בוגרי האוניברסיטאות והמכללות, ולנעול על סוגר ובריח את שערי המוסדות ללא הגבלת זמן עד הסרת הצעת החוק. יהיה מחיר ועונש מצד הממשלה לצעד חריף שכזה, אך אם על שכר אפשר להיאבק בכלי שכזה, לא כל שכן על עצם הקיום. אין דרך אחרת: יש להתחיל את המלחמה בצעדים דרמטיים. אם ניכשל בקרב הזה, אבדנו.
אהרן צ'חנובר הוא חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2004
יש לנעול על סוגר ובריח את שערי האוניברסיטאות והמכללות ללא הגבלת זמן עד הסרת הצעת החוק. יהיו מחיר ועונש מצד הממשלה, אך אם על שכר אפשר להיאבק בכלי שכזה - לא כל שכן על עצם הקיום
