שעת בוקר מוקדמת. כמה קרניים של שמש מבצבצות מבעד לווילון. חצי עין נפקחת והמוח מיד נזכר: אתמול, כשרק הגענו למלון, היה חשוך מדי, אבל עכשיו, אני מסיטה קצת את הווילון ורואה את האופק וכל מה שאני יכולה להגיד זה "וואו". ממול מתגלה לו מפרץ מדהים ביופיו, זוהר בשמש. בוקר טוב, וייטנאם.
טיול של שבוע בנופים הקסומים של צפון וייטנאם הוכיח שכל בוקר הוא טוב במדינה הזו, שעשירה בשדות ירוקים, נהרות זורמים ומפרצים קסומים. עם כל הפינוקים שהיא מציעה, אפשר להגדיר אותו גם: טיול בגן עדן.
העיר באדום
נתחיל מההתחלה. חברת ארקיע התחילה להפעיל טיסה שבועית ישירה להאנוי בירת וייטנאם, ולראשונה אפשר להגיע אליה בלי שום קונקשן בדרך. בשורה טובה לא רק למטיילים הצעירים, אלא גם, ואולי בעיקר, למי שרוצה להגיע בהרכב משפחתי או בגילים מבוגרים יותר. כי וייטנאם, למרות הדימוי הקצת מוצ'ילרי שלה, מתאימה לכל הקהלים.
האנוי היא עיר מקסימה וססגונית, מלאה בדגלים אדומים ובמיליוני קטנועים. יש לה את הקסם הכאוטי משהו של המזרח הרחוק, אבל היא לא דומה לבנגקוק, שנגחאי או דלהי. היא מצליחה לתת הרגשה של עיר גדולה, ועדיין להיות נגישה.
אפשר לדלג בין מסעדות ולנסות מנות שכולם עפו עליהן בטיקטוק (מרק פו, למשל), אפשר לצאת לשופינג (יוניקלו הכי זול), אפשר ללכת למוזיאונים ולאתרים ואפשר גם סתם לשבת על כוס קפה-קוקוס (כן יש דבר כזה ואפילו טעים) ולנוח מההמולה.
האזור המתויר ביותר בעיר הוא הרובע העתיק. חנויות צפופות, בתי קפה אופנתיים לצד דוכני רחוב קטנים שחוסמים את המדרכה ומציעים הכל, מפירות, דרך בשר צלוי ועד בובות טרנדיות. אחת האטרקציות האהובות באזור היא Train Street, רחוב הרכבת, שבו עוברת פעמיים ביום רכבת במרחק קטן בלבד מהבניינים. הרחוב יפה וציורי ולאורכו בתי קפה שכל מהותם לאפשר לתיירים להסתכל ברכבת העוברת ממש לידם מבלי להסתכן. ולצלם, כמובן. אם לשאול את טיקטוק, מדובר באטרקציה מספר אחת בהאנוי. למעשה מדובר בחוויה חמודה מאוד שמצטלמת נהדר, ותו לא.
לאוהבי הנופים מומלץ להגיע לאגם הואן קיאם היפה שבמרכז העיר. טיילת נעימה מקיפה אותו, ואפשר לחצות גשר ולהגיע דרכו למקדש נגוק סון. אנחנו ביקרנו באזור בתקופה שלפני השנה החדשה הווייטנאמית, ובכל פינה לחופי האגם הצטלמו נשים וייטנאמיות לקראת המאורע. לא מדובר בסלפי קטן והביתה – הן מגיעות בלבוש מסורתי, ציוד שלא מבייש סטודיו מקצועי ועוזרים נלהבים, ומצטלמות במשך שעות. או כך לפחות זה נראה מהצד. בכל מקרה, המראה מקסים.
אתר מומלץ נוסף הוא מקדש הספרות, מה שהיה בעבר האוניברסיטה הראשונה של וייטנאם, שהוקמה במאה ה-11. בפנים תמצאו גן יפה, פסלים, מבני אבן ומקדש לקונפוציוס, החכם הסיני שאת תורתו למדו כאן. מקום יפהפה ושליו.
חובבי ההיסטוריה יכולים להגיע למאוזוליאום של המנהיג הנערץ הו צ'י מין, מי שפניו עדיין ניבטות מכל פינה במדינה הקומוניסטית ונחשב למי שייסד אותה ושיחרר משלטונות זרים. עוד קצת היסטוריה אפשר לספוג במוזיאון המלחמה, שמציג שרידים ממלחמת וייטנאם.
בין שדות למפרצים
מהאנוי כדאי לצאת לטיול בנופים המרהיבים של צפון וייטנאם, שכולם בצבעי ירוק וכחול. עמק מאי צ'או, שכולו שדות ירוקים וקהילות מקומיות מסורתיות, נמצא במרחק של כשלוש שעות נסיעה מהבירה. בעמק היפה אפשר לצאת לטיול בשדות האורז וגם לראות את המקומיים, בני שבט ה-Thai הלבן, שעוסקים במלאכות מסורתיות וחיים בבתי עץ הבנויים על כלונסאות.
טיול מומלץ נוסף כדאי לעשות בשמורת פו לונג, שנמצאת באזור הררי, כשעה וחצי נסיעה ממאי צ'או, והדרך אליה פתלתלה אבל יפה. שהייה באזור מאפשרת לסייר בין טרסות אורז לבין כפרים שקטים. את שדות האורז משקים בעזרת גלגלי מים וצינורות, והעובדים, או יותר נכון העובדות – כי נשים עושות את עיקר המלאכות בווייטנאם - מעבדות את השדות בשיטות ידניות בעיקר, עם עזרה מתאואים. קומביינים לא תראו כאן. השדות הירוקים, החקלאים בכובעים מחודדים והנהרות הזורמים הופכים את האזור לטיול קסום, ואפשר ליהנות ממנו גם דרך שיט רגוע ברפסודה.
אזור מומלץ נוסף לטיולים הוא נין בין, מחוז שנמצא כשעתיים נסיעה מהאנוי, ובו צוקים, נהרות, מערות, מקדשים וכמובן – שדות אורז. עיירה מרכזית באזור היא טאם קוק, מקום יפה ומתויר למדי, שאפשר ליהנות בה גם מנוף הנהר שלידה וגם מקוקטיילים ומסז'ים. רצוי לעלות שם על סירה ולראות איך החותרות (שוב, בעיקר נשים) משיטות אותה באמצעות הרגליים, בזמן שהנוסעים נהנים מהנוף הנפלא מסביב, מהמערות הציוריות ומשושנות המים. טיול נוסף באזור הוא האנג מוואה – נקודת תצפית של 360 מעלות על כל העמק שתחתיה. צריך אמנם לעלות 500 מדרגות בדרך, אבל הנוף הוא פיצוי הולם.
ומשם, למקום שבו התחילה הכתבה, עם פתיחת חלון מול מפרץ חלומי. במרחק של כמה שעות נסיעה מנין בין נמצא האלונג ביי, מפרץ שנחשב לאחד מאתריה הידועים ביותר של וייטנאם וגם לאחד משבעת פלאי תבל. ולא סתם הוא התברג לרשימה הזו.
ביום של שמש האלונג ביי נראה כמו גן עדן - מים כחולים-ירוקים שמנוקדים בכמעט 2,000 איים קטנים – מצוקי גיר שיוצאים מתוך המים. שימו לב: אי-אפשר לוותר על שיט במפרץ המרהיב הזה. למי שמעוניין (וכדאי לכם להתעניין), במהלך השיט אפשר גם לרדת למים, בסירות, בקיאקים או בשחייה, וליהנות מכל הטבע שמסביב. המים שקטים וקרירים והיופי פשוט אין-סופי. אחר כך אפשר לחזור לספינה ולהחזיר כוחות עם ארוחה, כוס יין או שניהם. גן עדן, כבר אמרנו?
טעמים עדינים
האוכל הווייטנאמי די מוכר לסועד הישראלי, אם כי לא כמו התאילנדי או היפני. מדובר במטבח אסייתי מיוחד, עדין יחסית לזה התאילנדי, עשיר בדגים, פירות ים ופירות טרופיים, ומשלב גם השפעות צרפתיות – זכר לכיבוש הממושך של הצרפתים במקום. בתפריט: סלט פפאיה מתקתק-חרפרף, נאמס עדינים (מעין אגרול מדפי אורז דקיקים), נודלס עם שלל תוספות וגם באן מי, בגט ממולא בבשר מוקפץ או בשלל תחליפים. המנה הכי מוכרת ומזוהה עם המטבח הווייטנאמי היא מרק הפו, שתוכלו למצוא בכל מקום. מרק על בסיס ציר בקר או עוף, שמגיע עם אטריות ועשבים. לצמחונים אין סיבה לדאגה, בתפריטים יש לא מעט מנות המבוססות על טופו.
חובבי החריף אולי יופתעו, אבל בצפון וייטנאם האוכל דווקא לא מכה לך בלשון. דרומה משם, במרכז המדינה, האוכל אכן חריף יותר. ועוד אזהרה לסועד הישראלי: הנוזלים בווייטנאם מוגשים לרוב פושרים. למשל מרק בטטה, מנה פופולרית ומנחמת, יגיע בטמפרטורת החדר. גם התה שיגישו בכל מקום יהיה פושר. הם עדינים במדינה הזו.
מי שקצת פחות עדין הוא הקפה. וייטנאם היא מעצמת קפה, ולא רק שמגדלים בה חלק ניכר מפולי הקפה בעולם, גם נהנים בה מאוד מהשתייה שלו. בבתי הקפה מכינים סוגים שונים ומתקדמים – מחליטות מרירות ועד גרסאות מתקתקות, כולל זו שמכינים עם ביצה. הטעם חביב הרבה יותר ממה שנדמה, האפטר טייסט, לעומת זאת, פחות. המלצה שלנו: קפה-קוקוס. מקסימום טעם של המזרח.
איך המחירים?
מבחינת שופינג, וייטנאם היא עדיין לא תאילנד והאנוי היא לא בנגקוק. לא תראו קניוני ענק, אבל יש רשתות אהובות במחירים נוחים במיוחד, כולל יוניקלו חביבת הישראלים. אפשר גם לתפור בגדים במקום, אם יש זמן וסבלנות.
בכלל, המחיר הוא שיקול בנסיעה לווייטנאם. הכל זול והשהות שם היא הזדמנות להתפנק. אם במסאז', אם בטיפול לפנים, אם בארוחה טובה. זה המקום לאכול במסעדת מישלן במחיר של ארוחה ליחיד בבית קפה בתל-אביב, ולקנח בקוקטייל על גג כלשהו. ואז שוב ב"פוט מסאז'". כי מגיע לנו. ככה זה כשהתשתית התיירותית ברמה גבוהה, והמחירים נמוכים. תעשו לבד את המתמטיקה.
אגב תשתית גבוהה ומחירים נמוכים – גם במלונות זה ניכר. אפשר לשהות במקומות מכל הסקאלה, אבל מי שמחפש נוחות, ימצא אותה בקלות ובלי להתרושש. בבירה האנוי, למשל, חדר סטנדרטי במלון 5 כוכבים כמו Grand Mercure Hanoi יעלה בימים אלה כ-500 שקל ללילה. גם באזורים הכפריים אפשר למצוא חדרים ברמה גבוהה: במלון Emeralda Resort בטאם קוק, שמשקיף על נופי הנהר המרהיבים, תקבלו חדר גדול ומרווח לשניים בפחות מ-300 שקל ללילה. התשתית הנוחה הזו היא שהופכת את וייטנאם ליעד לא רק לצעירים. כאמור, גם משפחות ובני הגיל השלישי יוכלו למצוא את עצמם כאן יחסית בקלות.
מתקבלים בחיוך
וייטנאם עברה שנות כיבוש ארוכות ואכזריות. הסינים, הצרפתים וגם היפנים נגסו כאן, וזה מבלי להזכיר את השהות האמריקאית במהלך שנות מלחמת וייטנאם, שגבתה חיים של מיליונים. ובכל זאת, העם הווייטנאמי הוא חביב, עדין ומעוניין לעזור. לא כולם דוברים אנגלית, אבל הם מקבלים בברכה תיירים בכל מקום, ומשתדלים לעזור בכל דבר. אל תתפלאו אם ירוצו אחריכם כי השארתם בקבוק שמפו כמעט ריק בחדר במלון – הם פשוט רוצים לוודא שלא שכחתם אותו.
ישראלים, אגב, מתקבלים בחיוך. החרמות וההפגנות לא הגיעו לחלק הזה של העולם, להיפך - בכל פעם שציינו מאיפה הגענו, קיבלנו רק מחמאות. וייטנאם היא מקום בטוח למדי. השלטון הקומוניסטי מחמיר מאוד עם פושעים, כך שהרחובות מרגישים בטוחים בכל שעה. ואלה תמיד חדשות טובות מבחינת תיירים.
מזג האוויר בווייטנאם משתנה לאורך השנה ובין האזורים השונים שלה. בצפון, הקיץ חם למדי והחורף קר יחסית, בעיקר בהרים. מומלץ לטייל שם לרוב בסתיו ובאביב, כשאין הרבה גשמים והטמפרטורות לא גבוהות או נמוכות מדי. בדרום, לעומת זאת, מזג האוויר חם וטרופי, ומומלץ להגיע בעונה היבשה – בין דצמבר לאפריל.
טיול של שבוע סיפק רק טעימה מהמדינה היפה הזו. וייטנאם מזמנת עוד שלל אפשרויות. מסאפה ששוכנת בצפון מערב המדינה, באזור הררי מעל טרסות אורז וכפרים, ועד העיר הו צ'י מין (סייגון לשעבר) והחופים הקסומים שבדרום. בכל מקרה, הבוקר תמיד יהיה טוב בווייטנאם.
הכותבת היתה אורחת של חברת ארקיע
