הפארסה בגמר אליפות אפריקה ביום ראשון החזירה אותנו לאירועים ביזאריים בגמרי הגביע אצלנו, בעיקר לפני קום המדינה (כשהוא נקרא הגביע הארץ-ישראלי), אבל יש גם אחד טרי - לפני פחות משלוש שנים. נתחיל איתו, ואז נחזור אחורה במנהרת הזמן.
בית"ר ירושלים (עדיין של יוסי אבוקסיס) מחצה בגמר הגביע של עונת 2022/3 את מכבי נתניה (עדיין של רן קוז'וך) 0:3, אבל ההכנות לטקס ההענקה וההנפה הלכו והתמשכו. בשלב מסוים לאוהדי בית"ר נמאס והם נכנסו באלפיהם לכר הדשא באצטדיון סמי עופר כדי לקחת את הגביע בעצמם. אנשי האבטחה הבריחו את הנשיא בוז'י הרצוג מהמגרש, כשבמקביל חלק מהאוהדים גנבו את מדליות הניצחון. הטקס כמובן בוטל אחרי שהכוחות במקום לא הצליחו להשתלט על האוהדים, ובשלב מסוים הוחלט לכבות את האורות באצטדיון ולפרק את הבמה. אנשי ההתאחדות המזועזעים בחנו את האפשרות שהתואר יישלל מבית"ר, אבל הרצוג נתן לה חנינה וטקס הענקת הגביע נערך למחרת בבית הנשיא. סיום הולם לעונה האלימה שחווה הכדורגל הישראלי.
ועכשיו נצלול כמעט מאה שנה אחורה, ל-1928. הפועל ת"א ניצחה בגמר 0:2 את מכבי חשמונאי ירושלים אבל שיתפה שחקן שלא כחוק (לא עבר בבקרה?) והגביע חולק בין שתי הקבוצות - כל אחת החזיקה בו חצי שנה. ממשיכים לעונת 1931/2, ולגמר בין הפועל חיפה למשטרה הבריטית: בדקה ה-37, במצב של 0:1 לחיפה, פסק השופט מקנזי (נחשו מה היה המוצא שלו) על פנדל לטובת המשטרה הבריטית. שחקני חיפה לא השלימו עם רוע הגזירה וירדו במחאה מהמגרש (מזכיר לכם משהו?), ובית הדין של ההתאחדות פסק על ניצחון טכני לקבוצת המשטרה, שהשלימה דאבל (מדינת משטרה!!!).
מתקדמים לגמר 1944/5, כשהמפעל נקרא גביע המלחמה, מסיבות מובנות. דקה וחצי לפני הסיום, כאשר הפועל ת"א הובילה 0:1 על הפועל פ"ת משער של צבי (הדוקטור) ארליך, החל אחד משחקני פ"ת משה קופלמן לגדף את השופט בורגר, שבתגובה הרחיק אותו. השחקן סירב לרדת מהמגרש והשופט, שלא יכול היה לחדש את המשחק, עזב בעצמו את המקום. בסופו של דבר התוצאה אושרה, והפועל ת"א זכתה בגביע השישי שלה.
עכשיו אנחנו מגיעים לגמר של עונת 1946/7 בין מכבי ת"א לבית"ר ת"א, שנערך ב-28 ביוני 1947 באצטדיון המכביה. יוסל'ה מירמוביץ' (23) כבש ראשון בנגיחה לזכות מכבי, נתן פנץ (47) מבית"ר החטיא פנדל, שייע גלזר (55) העלה ל-0:2, פנץ (61) צימק, מירמוביץ' (66) עשה 1:3 וסימון אלפסי (78) שוב צימצם, 2:3 למכבי. ואז התחילה הפארסה. בדקה ה-86 בעט פנץ כדור שנעצר על קו השער על ידי השוער אברהם בנדורי, והשופט יון הורה להמשיך. אלפי אוהדי בית"ר פרצו את הגדרות והציפו את המגרש, מבחינתם הכדור עבר את הקו והתוצאה היא 3:3 (שופט ה-VAR היה כנראה בחופשה וגם מערכת עין הנץ לא תיפקדה). יום טוב מנשרוב, שהיה גם מתאגרף מצטיין, רץ ליציע המרכזי וחיים גלובינסקי, אחד מראשי ההתאחדות, כל כך נבהל שפשוט נתן לו את הגביע. האגדה מספרת ששחקני בית"ר לקחו את הגביע וביצעו עימו תהלוכה עד למשרדי תנועת בית"ר ברחוב המלך ג'ורג', אבל האמת היא שמנשרוב הקיף עם הגביע את המגרש עד שנתקל בקפטן הקבוצה, לוניה דבורין, שביקש ממנו להחזיר אותו למקומו - וכך היה.
