נתחיל עם התירוצים: מנצ'סטר סיטי סובלת ממשבר במרכז ההגנה, יש לה חיסורים רבים, ואתמול נאלצה לפתוח עם הבלם הכושל עבדוקודיר חוסאנוב ולצדו הילד מקס אליין שהוזעק בחזרה מהשאלה לווטפורד; מזג האוויר במהלך המשחק עמד על מינוס ארבע מעלות; קשה מאוד לשחק על הדשא הסינתטי באצטדיון של בודה/גלימט.
אף אחד מההסברים האלה לא תופס: סיטי חטפה אמש בנורווגיה את אחת ההשפלות הגדולות בתולדות ליגת האלופות - או לחילופין, בודה השלימה את אחת הסנסציות הגדולות - 1:3 שאיש לא ראה מגיע.
על המגרש היו ארלינג הולאנד שחזר למולדתו, ג'יג'ו דונארומה, פיל פודן ורודרי, ומדובר היה כמעט בהרכב החזק ביותר שעמד לרשותו של פפ גווארדיולה. כל הכוכבים האלה קפאו, כנראה מעשית, והדני קספר הו הדהים עם צמד בזק (22 ו-24) שהכניס את סיטי להיסטריה. המארחת המשיכה לסכן את השער, יליד נתניה ניקיטה חייקין התמודד בשער עם מה שסיטי ניסתה לעשות, וינס האוגה הבקיע את השלישי (58). התקוות של סיטי החזיקו פחות מדקה: ריאן שרקי צימצם (60), ומיד לאחר מכן רודרי הורחק.
סיטי היא הכוכבת הגדולה של חלון ההעברות הנוכחי, עם אנטואן סמניו שהגיע מבורנמות' וההחתמה הטרייה של בלם נבחרת אנגליה וקריסטל פאלאס מארק גהי. מה שפפ מנסה לייצר זו תחושת תיאבון מחודשת, שנראה שנעלמה לשחקני סיטי בשנתיים האחרונות, בטח אתמול. המקום בשמינייה הראשונה בצ'מפיונס בסכנה.
זה היה הניצחון הגדול בתולדות בודה/גלימט, ויותר מכך, הראשון שלה אי פעם בליגת האלופות. בששת המחזורים הראשונים היא הוציאה תיקו מנאפולי, דורטמונד וטוטנהאם, שזה מרשים, אבל מנצ'סטר סיטי?! הניצחון הזה, ובכלל המסע של בודה בהופעת הבכורה שלה בשלב הליגה, הם השריד האחרון לרומנטיקה בכדורגל האירופי: שני זרים מחוץ לסקנדינביה, ארבעה דנים וכל השאר מקומיים. שניים שאמורים לנסוע עם הולאנד ונבחרת נורווגיה למונדיאל הקיץ, הקשר והקפטן פטריק ברג והמגן השמאלי פרדריק אנדרה ביורקאן, הם אפילו ילידי בודה הקטנה, עיירה של 40 אלף איש.
עוד במשחקים המוקדמים אתמול, דן גלזר שיחק 76 דקות בהפסד הביתי של האחרונה בטבלה קייראט, 4:1 לקלאב ברוז'.
