העונה הנוכחית של ״הכוכב הבא לאירוויזיון״ נפתחה באמירה אופטימית של קרן פלס, לפיה בניגוד לשנתיים האחרונות, הפעם המועמד שייבחר יוכל ״לפתוח כפתור״ ולבצע שיר שמתאים ל״בני גילו״. התחזית נשמעה מופרכת עוד לפני הפסקת הפרסומות הראשונה ולאחר משדר הגמר אמש, שנערך כשהמצב הביטחוני יציב בערך כמו מיתרי הקול של שירה זלוף, אפשר להמר בלב שקט: הדיבור במשלחת הישראלית לתחרות בווינה יתרכז פחות ב"לפתור כפתור" ויותר ב"אולי בכל זאת שכפ"ץ?"
גם המנגנון המשומן של "הכוכב הבא" לא ממש התנהל לפי התזה הנ"ל: שלושה מתוך ארבעת המועמדים שהגיעו לגמר עשו זאת כשמאחוריהם ניסיון מקצועי לא מבוטל, בשונה מעדן גולן ויובל רפאל שערכו טבילת אש בוערת מול עשרות מיליוני עיניים והרבה מאוד שריקות בוז צורמות. את שתיהן התוכנית חשפה לראשונה, כמו במודל הקלאסי של הריאליטי, למרות התנאים הקשים שציפו להן — מה שבדיעבד תרם לאפקט האנדרדוג.
ואילו דווקא המהדורה הזאת של "הכוכב הבא", שהייתה אמורה להיות כביכול משוחררת יותר לתגליות טריות, אפשר לכנות גם בתואר "עונת המיקרוגל": שמות כמו גל דה פז ונועם בתן מסתובבים בתעשייה כבר שנים לא מעטות, ואילו זלוף הגיעה כשמאחוריה אלבום בכורה (לא רע בכלל), וזה לפני שמזכירים ד"שים מהניינטיז דוגמת מייקל הרפז ולהקת פורטרט. רק אלונה ארז בת ה-17 וחצי הגיעה כביכול משומקום, אבל מי שמבצעת בגמר קאבר לביצוע מפורסם של אדל לשיר של בוב דילן, היא לא בדיוק תמצית רוח הנעורים.
מכאן שגם השנה, כפי שהבהיר סרטון הפתיחה השמאלצי בנתב"ג, לפני שהתוכנית מסמנת את "הכוכב הבא" היא מתפקדת בתור קורס צוערים, כך ש"לפתוח כפתור" זה ההיפך המוחלט ממה שיכול לקרות: מלכתחילה הפריים-טיים הוא מוסד שמרני במהותו, וכשנשענים עליו כדי לבחור "נציג", אז הדבר האחרון שבאמת מחפשים זה טיפוסים שהיצירתיות והחירות האמנותית עלולים להפריע להם להתחבק עם הדגל. ואם בטעות מגיע מישהו עם ניצוץ כזה, כמו זלוף למשל, אז בביצוע המכריע היא שרה אוליביה ניוטון-ג'ון. ככה לוקחים אישה מוכשרת בת 25 שכותבת (סליחה, "ממציאה") טקסטים חדים ואישיים והופכים אותה לדודה.
לכן, אגב, קצת אירוני שאת משבצת האורחת מילאה אודיה, שלא הייתה מוצאת את עצמה בפורמט כזה ואכן טיפסה לצמרת בכוח האמונה במה שמתחולל אצלה בפנים ולא בסניף של משרד החוץ בערוץ 12. כנראה שהיא כבר לא תייצג את ישראל באירוויזיון, אבל גם לייצג את ישראל בישראל זה משהו.
בקטנה
במהדורות שוב קיוו לתפוס אמירה רלוונטית של נשיא ארה"ב בשידור חי, אבל דווקא בשלב הזה של מסיבת העיתונאים הוא העדיף להתמקד — כלומר לקשקש — בנושאים אחרים, כשהכותרת שמעניינת את הצופים והצופות בישראל הגיעה מאוחר יותר. "מסיבת עיתונאים מוזרה", כינה זאת אודי סגל בחדשות 13 וגיל תמרי ציין בפליאה שהוא "מדבר פשוט מזרם התודעה שלו". או כמו שקוראים לזה בשנה האחרונה: יום שלישי.
