בתום הקמפיין לסדרת האנתולוגיה המחודשת של הביטלס שזמינה בדיסני פלוס, ועד שיגיעו ארבעת הסרטים שמתכנן הבמאי סם מנדס על חברי הלהקה, שווה להתמקד לרגע בקריירות הסולו של חבריה. אלו של ג'ון לנון וג'ורג' האריסון כבר זכו לתיעוד נדיב, את זו של רינגו סטאר אפשר לסכם בקליפ לא ארוך, ותכף יגיע תורו של פול מקרטני בן ה-83, כשהסרט התיעודי המסקרן Man on the Run יעלה בסוף פברואר ב-Prime.
עד שהוא יהיה זמין, אפשר להעביר חלק מההמתנה בהאזנה לאוסף המקיף של להקת ווינגס, שמקרטני הריץ בסבנטיז. האוסף הכפול, הנקרא בפשטות Wings, מציע לאורך כשעתיים וחצי את המיטב של ההרכב. מקרטני הוא הראשון להודות שהוא לא ממש שיחזר את השיאים שרשם במסגרת הביטלס בתחנה הבאה שלו, אך היא בוודאי הייתה מקום עבודה הרבה יותר נוח עבורו.
בעוד שהביטלס היו מקסום של חיבור חד-פעמי בין ארבעה מוזיקאים מוכשרים שהפרו איש את רעהו, ווינגס הייתה בעיקר מופע של איש אחד. לצד מקרטני הייתה שם גם לינדה (ששרה קולות רקע וניגנה על קלידים), הגיטריסט דני ליין שהגיע מהמודי בלוז, ונגנים נוספים שבאו והלכו כל אלבום-שניים.
האוסף החדש מציג את רגעי השיא מהאלבום הבאמת גדול של הלהקה (Band on the Run מ-1973); מהשניים הטובים למדי (Venus and Mars היפה מ-1975 ו-London Town מ-1978 שהוקלט על ספינה ששטה על נהר התמזה בלונדון, ונשמע בהתאם), וגם מהאחד שמצדיק ביקור חוזר (Red Rose Speedway, גם הוא מ-1973, שהוא הרבה יותר מרק הבית של הבלדה My Love).
לצד נציגות נאה מאלו, וגם מהאלבומים הפחות שלמים של ההרכב, יש ב-Wings גם לא מעט סינגלים שיצאו במקביל לדיסקוגרפיה האולפנית. בין אלו שווה לתת תשומת לב ל-Junior's Farm הרוקנ'רולי עם הגיטרות היפות, ל-Mull of Kintyre האקוסטי שמזכיר כמה בלדות שמקרני כתב בימיו בביטלס ול-Soily, כאן בגרסה משוחררת. גם Goodnight Tonight החותם את האוסף, שיצא בסוף דרכה של הלהקה, הוא שיר נחמד עם שימוש בווקודר (מעין סינתיסייזר, כיאה לתקופה), ובעיקר כזה שמדגים עד כמה מקרטני הוא בסיסט ענק.
