1 סמי בר לב נפטר השבוע. הקונספציה שבה הוא נלחם כל חייו, נפטרה עוד לפניו, וטוב שכך. לקוראים הוותיקים השם בטח מוכר. בר לב בן ה-84 היה ראש המועצה המיתולוגי של קצרין, ממקימי ההתיישבות בגולן. הוא נולד בעיראק ועלה לישראל כילד. מלחמת ששת הימים שינתה את מסלול חייו והוא הפך לחלוץ: הוא התגורר בקוניטרה (!) עד שהשטח הוחזר לסוריה, ומאז 1979, התגורר בקצרין הקטנטנה. ב-1980 מונה לראש המועצה, וכיהן בתפקיד יותר מ-32 שנים רצופות.
הוא השתתף בחפירות ארכיאולוגיות וזכה לחשוף את בית הכנסת העתיק של קצרין, וגם לבנות את הגולן המתחדש. אשתו רמונה הסכימה להצטרף, אבל הציבה תנאי: לגור ביישוב עירוני. אז סמי הקים לה אחד. העיר קצרין.
בשבעה סיפרו שבשנות ה-90, כשמיליון יהודים מברה"מ לשעבר הגיעו ארצה, הוא היה יוצא בעצמו לשדה התעופה כדי לאסוף עולים ישר לרמת הגולן, מהר לפני שישתקעו במרכז.
קל לספוד לו היום באהדה, כשהוא קונצנזוס מוחלט. אבל בר לב ניהל מאבקים עם כמעט כל ראשי הממשלה, נגד נסיגה מהגולן: גולדה, בגין, שמיר (לקראת ועידת מדריד), רבין, פרס, אולמרט, ברק, נתניהו – מול כולם התייצב ואף פרץ בשביתת רעב סוערת ומתוקשרת. "העם עם הגולן", הייתה אז הסיסמה. עם ברק ואולמרט הוא הרגיש שהעסק גמור. אמרו ש"צריך לשלם מחירים תמורת שלום". זו הייתה הקונספציה.
הסברתי להם שזה לא יביא שלום, הוא היה אומר, ושהמחיר בלתי נתפס. אבל פינוי סיני על ידי בגין קבע תקדים, לדבריו, וסוריה, ובעיקר צבא סוריה, הפחידה את כולם.
"הנס שלנו זה אסד", אמר פעם. "הוא עמד על רצונו לשכשך רגליים בכנרת ולא היה מוכן להתפשר על סנטימטר. זו ממש מציאות שבה אלוקים 'הקשה את לב פרעה'". הציטוט ישן, אבל זו בדיוק פרשת השבוע: לפעמים האויבים שלנו הם עקשנים ורשעים, ואלוקים מכביד את ליבם הגס, ובכך בעצם מביא לנו ברכה וטובה, לבסוף.
1 צפייה בגלריה
רועי בית יעקב, רמת הגולן, סמי בר לב, יציאת מצרים
(צילומים: אפי שריר,שאטרסטוק, דובר צה"ל | איור: יואל וקסברגר)
בר לב עוד זכה לראות את "פרעה" הזה נופל. אסד ברח לרוסיה, סוריה כולה השתנתה, ישראל מנהלת איתה משא ומתן לשלום בתנאים אחרים לגמרי, והוא זכה לראות בגולן 40 שנות שקט רצופות. "אנחנו יכולים רק להודות לאלוקים שאנחנו בגולן ולא על חוף הכנרת. אם היינו נסוגים הייתה פה היום מדינה איסלאמית בעין גב", אמר פעם בראיון.
זו לא חוכמה לומר כעת שצדק, צריך לחפש את הקונספציה של היום. ברצועה, למשל. ביהודה ושומרון. ואצלנו בראש ובלב, בתפיסה מול אויבינו, מול קונספציות תקשורתיות וביטחוניות, מול "מה העולם אומר". תנחומים למשפחת בר לב ולתושבי הגולן. לעולם לא נדע כמה חיים יהודיים סמי הציל.
2 בעיתון "טלגרף" הבריטי הופיעה השבוע ידיעה מרתקת: ממשל טראמפ דן באפשרות להציע מקלט ליהודי בריטניה, על רקע הזינוק באנטישמיות במדינה. עורך דינו האישי של טראמפ, רוברט גרסון, אמר בכתבה כי בריטניה אינה מקום בטוח עוד ליהודים, ולכן הוא דן עם מחלקת המדינה האמריקאית, כדי להציע להם להגיע לארצות-הברית כמקלט בטוח. גרסון עצמו נולד בבריטניה, ואחרי הפיגוע בעיר הולדתו מנצ'סטר הגיע למסקנה שהוא לא רואה שום עתיד ליהודים שם. זו קהילה משכילה, הוא המשיך ונימק, אטרקטיבית, דוברת אנגלית, וכמעט ללא עבריינות.
איזו ידיעה גלותית. איזו הצעה מתוקה-מרירה. להחליף את בריטניה בארצות-הברית במקום לעלות לארץ ישראל? היעד הסופי הוא ישראל, למה להתברבר עוד בדרך?
יעקב חגואל, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, אמר לאחרונה בראיון: "מי שמפחד להיות יהודי – נכדיו כבר לא יהיו יהודים". זה משפט נוקב. מתחילת המלחמה עלו לישראל כ-60 אלף עולים. זה הרבה, אבל גם מעט. הפוטנציאל קיים. תחשבו על תנועה טקטונית של מיליוני אחים ואחיות שחוזרים לכאן. מקנדה, מארצות-הברית, מצרפת, מאנגליה, מבלגיה. פתאום כל הבעיות הנוכחיות שלנו יקטנו מול תנופה כזו, מול שדרוג כזה.
שמעתי השבוע פרשן מסביר שסינוואר לא חשב ב-7.10 בשעה 6:29 שהתוצאה תהיה קריסת חמאס, חיזבאללה, סוריה ואולי גם איראן. הוא גם לא חשב לשנות את כיוון ההיסטוריה היהודי, מהתבוללות לעלייה. יהודים צריכים לחפש מקום שבו הם לא מפחדים להיות יהודים.
ובינתיים, כל אחד מוזמן להסתכל סביבו ולעזור בקליטה. בטוח חלק מ-60 אלף העולים החדשים הגיעו גם לאזורכם.
3 כתבתי כאן בשבוע שעבר על שבת חיזוק ל-30 המשפחות השכולות של בוגרי מכינת עלי. הנה תוספת קטנה: ד"ר יוסי בן גל הוא סבא שכול. נכדו, רועי בית יעקב, בוגר עלי, נפל בעזה. יוסי שיתף אותי בהגדרה עמוקה – יש אנשים שיושבים שבעה. על פי ההלכה, הם מחויבים לשבת שבעה ולהתאבל. כך למשל בתו, אמא של רועי, ישבה שבעה. אבל יש רבים כמוני, הוא אמר, שהם סבא, דוד, גיס, והם – עומדים שבעה. לא יושבים אבל עומדים, סביב האבלים. אפשר להוסיף למעגל הזה גם מורים שכולים, רבנים שכולים, שכנים שכולים. אין הגדרה הלכתית או חוקית, אבל יש לשים לב לכך שרבים בישראל עמדו שבעה.
4 ולסיום, כמה תזכורות:
* פרשת השבוע היא פרשת "בוא", הפרשה השלישית בספר שמות. היא מספרת על יום ההולדת של עם ישראל: יציאת מצרים. אנחנו יוצאים מעבדות לחירות, השיעבוד מפסיק, ועידן של חירות מתחיל.
* בפרשת "בוא" מופיעות לא פחות מ-20 מצוות: קידוש החודש, ליל הסדר, איסור אכילת חמץ בפסח, תפילין ועוד. כלומר, כבר במהלך האירועים, בתוך הרגעים הכי עוצמתיים, התורה עוצרת כדי לתת לנו עוגנים נצחיים, היא מכניסה את הערכים לתוך השגרה, לתוך חיי היום-יום. היא צורבת בנו את הסיפור בצורה הכי מעשית. עד היום, אלפי שנים אחר כך, ליל הסדר והנחת התפילין בכל בוקר - מספרים את סיפור יציאת מצרים.
* כשלומדים את הפרשה, פרשנינו מזכירים לנו: זה לא סיפור היסטורי. בכל דור ודור עלינו לצאת ממצרים. יציאת מצרים היא לא רק מאורע היסטורי, היא גם משימה פרטית שמוטלת על כל אחד מאיתנו בכל רגע ורגע. להפסיק את השיעבוד שלנו לדברים לא נכונים, לבדוק מה ה"מצרים" שלנו. שנזכה לצאת תמיד משעבוד לגאולה.
* ביום שני החל חודש שבט. בעוד עשרה ימים ט"ו בשבט, "ראש השנה לאילנות". נהוג לומר שראשי התיבות שב"ט הן - שנשמע בשורות טובות. אמן. שבת שלום וחודש טוב.
הסטטוס היהודי: "פרשת בוא מתארת את יציאת מצרים, אבל תוך כדי האירועים והעלילה - יש בה 20 מצוות מעשיות, שהן מעין ניצוצות מהאירוע הגדול, כמו מזכרת שלוקחים בחזרה הביתה אחרי שמשתתפים בשמחה. התפילין, למשל: 'וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאנוּ ה' מִמִּצְרָיִם'. אלה תזכורות נצחיות שאמורות להטמיע בחיינו את האירוע המכונן" (פרופ' נחמה ליבוביץ)
