לוויויאן זגורי קרה נס. בגיל המעבר היא קיבלה וסת. אחרי שמונה לידות היא משתעשעת ברעיון להביא ילד חדש שימלא את הבית. ההיגיון שלה הוא שכולם עוזבים אותה, הוא יישאר. הוא יזדקק לה, היא תקבל מטרה בחיים. מאוחר לתוך הפרק החמישי של "זגורי אימפריה" ויויאן, שרה פון שוורצה הנהדרת, מגלה שלא מדובר בווסת. הנס מתברר כגרורות סרטן וצריך להסיר לה את הרחם. ויויאן איבדה את הכוח הכי גדול שלה בעיני עצמה וסביבתה: היכולת להביא חיים.
במשפחת זגורי הטוב מתגלה כנורא ואיום, והנורא הוא פשוט נורא. חצי עונה עברה על האימפריה. מה שעלול היה לעורר חשש של גרוטסקיות על סף הטלנובלה התגלה כלקיחת הדמויות עד הקצה שלהן. אם בפרק הקודם מירי (יפית אסולין), הבת הבכורה, כמעט מחריבה את חתונתו של האקס הבדואי שלה באמונה שמגיעה לה אהבה שלא תהיה תלויה ביכולתה להביא ילד, בפרק הנוכחי, פוריותה של ויויאן מתגלה כצעד נוסף לתוך הזיקנה והקמילה.
מאור זגורי לא מפחד להראות בהמיות גם אם היא תעורר חשד לחד ממדיות בדמויות. המצלמה קיימת בדיוק איפה שבדרך כלל הדברים מוסתרים בדלתות סגורות. שירותים, סקס, ניתוחים ולידות. כל הפרטי הוא של כולם במשפחה. גם בבדיקה אינטימית של ויויאן על ידי רופא נשים, בנוכחות הבנות שלה ואביאל (עוז זהבי) שיתרגם לכולם מה אומר הרופא באנגלית.
זיקנה היא לא דבר יפה. יש בה הרבה אובדן ואין בה רווח. צריך לצפות בשינוי העולם מבחוץ. להבין שכבר לא תהיה חלק. מאור זגורי יודע לשרטט היטב את הצער על איבוד המטרה בחיים. על חוסר הרלוונטיות של מי שאינה יכולה להביא ילדים, אם זו מירי או ויויאן. או אבישג (חן אמסלם) שאינה רוצה להביא ילד אבל מבינה שכדי לשרוד היא תצטרך בסוף לבחור בזה.
"זגורי אימפריה" היא לא רק סיפור על משפחה מזרחית. היא הרבה יותר מזה. היא סיפור על הפחד להיות לבד. בלי המעטפת שתציל אותך ותחריב אותך בו זמנית. כי היא כל מה שאתה מכיר. העונה הנוכחית של הסדרה לא נופלת מרמת החידוש שהביאה בזמנה, להפך. גם תחת מציאות משתנה של מלחמה וקורונה היא מצליחה לנסח את הרצון לברוח אבל לגלות שאין לאן. הגיבורים שלה לא באמת מסוגלים להתבגר ברמת התודעה, אלא רק להמשיך לחיות מכוח האינרציה.
משפחת זגורי לא דומה לאף משפחה שראינו בטלוויזיה. היא שמה בפרונט את הרעילות והאגואיסטיות של כל אחת מהדמויות ומפרקת אותן. היא מודעת לרעל, היא מודעת לכאב. לקושי לחיות בחמולה של פעם בתקופה שקידוש העצמי הפך להיות כמעט הכל. במקומות כאלה אין ציפייה לעתיד טוב. צריך טונות של כוחות כדי לשנות את הגורל שאליו נולדת. חבל שמשפחה לא בוחרים.
