מקדש ההמבורגרים האשדודי "זה" פועל כבר קרוב לעשור, ובחודשים האחרונים חל בו מפנה: נוספו אליו כוחות חדשים, בני אשדוד, שעבדו שנים במטבחים של רותי ברודו והחליטו להביא את הידע והניסיון שלהם לעיר שבה גדלו. התוצאה: ההמבורגרייה המוצלחת הפכה למסעדת בשרים. התפריט הוא גן עדן לאוהבי בשר: כולו מורכב ממנות בשר – 21 בסך הכל, בהן שתי מנות ירק והמבורגר טבעוני סינתטי.
פתחנו בשלוש ראשונות קטנות. הראשונה: שפיץ שייטל בכבישה קרה, פרוס דק על אחו בלנקו, עלים וצ'ילי (36 שקל). זו מנה לא גדולה, שכוללת שש פרוסות דקיקות של בשר כבוש טוב ומתובל נכון, כשהאחו בלנקו משמש כדבק אלגנטי לטעמים השונים. בנוסף, הגיע טרטר בקר (58 שקל) שהיה נדיב בכמויותיו, אבל לא מסעיר בטעמיו. מנת הטאקו (39 שקל) הייתה הטובה מבין השלוש: שני טאקוס קטנים, מרוחים בקרם אבוקדו, עמוסים בבשר אונטריב מפורק עם קצת עלים, צ'ילי ורבע לימון כדי לטפטף מעל. ביס מעולה שנגמר מהר. משם עברנו לפיקניה, שמקבלת כאן טיפול במעשנה (76 שקל): נתח לא גדול, בשרני וצלוי במידה, הנהנה מטעמי עישון קלים ומסב עונג רב.
לעיקריות מוצעות אופציות רבות של נתחים שונים וכן המבורגרים. התחלנו באנטריקוט עגלה (186 שקל) – 300 גרם של נתח עם תוספת לבחירה. הלכנו על תפוח אדמה בקראסט. מנה מעולה. אחר כך עברנו למנה שהביאה את המקום עד הלום – הסמאש המבורגר (69 שקל). גם כאן נרשמה הצלחה. קודם כל, הלחמנייה: רכה, עננית, אבל גם קלויה ומייצרת קונטרסט עדין של פריכות. שתי הקציצות נצלו כנדרש עם שוליים ומעטפת פריכה, אך כזו שלא גורמת לאיבוד העסיסיות. היו גם מעט ירקות ורוטב בשם "אנימל סטייל", שמזכיר רוטב של ביג מק. ביס כיפי.
על קינוחים ויתרנו. היו רק שלושה, שנראו רגילים ולא מסעירים, והבשר באמת עשה את שלו. אין ספק שכיף להיות רעבים באשדוד
• זה, מפקורה 1, אשדוד; הביקורת המלאה – בערוץ האוכל של ynet
