בסוף כל רביעייה שמכבי חיפה מבקיעה יושב רוני לוי עם נרגילה, אפילו אם זה קורה באשדוד או מול מכבי ת"א עם דולב חזיזה.
רוני לוי הוא האיש שהוריד את המסך על הקדנציה השנייה של ברק בכר עם החמישייה ההיא בדרבי בעונה שעברה, והוא זה שהוריד אתמול את מכבי חיפה מהענן עליו היא משייטת בשבועות האחרונים. יכול להיות שבכר סגר מעגל בניצחון בדרבי האחרון, אבל זה לא המעגל החשוב, זה לא המעגל הנכון.
הפועל חיפה הייתה רק האמצעי באותו ערב במאי 2025, דף בהתאחדות שאיפשר לרוני לוי לפגוש את מכבי חיפה. הפעם הדף הזה הוא של "מכבי נתניה". כל מה שהוא צריך זה אוטובוס שיוריד אותו בכניסה למגרש כדורגל. לא הפועל חיפה היא הבעיה, ולא נתניה היא הבעיה. רוני לוי הוא הבעיה של מכבי חיפה. המעגל איתו עדיין פתוח.
יכול להיות שבשביל מכבי חיפה הזאת אין זמן טוב לפגוש קבוצה של רוני לוי, ציניקן כדורגל שלא נרדם בלילה בלי שהוא מוציא אוויר משניים-שלושה כדורים, אחד שמבחינתו אין מקום שהוא "אחורה מדי" בשביל להזיז לשם שחקנים. אבל בטוח שיש זמן פחות טוב, וזה אחרי ניצחון אייקוני כמו זה על מכבי ת"א שהביא לגבהים חדשים את התעופה העצמית של מכבי חיפה. רוני לוי הוא בדיוק החומר שמשתחל לפער בין האופן שבו קבוצות כדורגל תופסות את עצמן למה שהן באמת.
מכבי חיפה השתפרה דרמטית תחת בכר, אבל יש סיבה שהיא עדיין מחפשת שחקנים לחלק הקדמי. היא לא מספיק איכותית בשביל לשכב על השער של קבוצה של רוני לוי, שחיה בשביל להתכווץ ולהשתחרר קדימה כמה שיותר מהר. הוא נתן למכבי חיפה להיסחף עם הזרם ולהתנפץ על המזח, וניצל את הדלילות מאחור להתקפות מעבר שכל אחת מהן הייתה חצי גול.
החדשות הטובות הן שגם זו התפתחות חיובית מבחינת מכבי חיפה, עד כמה שהדבר יישמע מוזר. כאשר מינתה את בכר לתפקיד, היא יכולה הייתה רק לחלום שבתוך סיבוב אחד תשוב להיות קבוצה שמעריצה את האדמה שהיא עצמה דורכת עליה, גם אם קצת יותר מדי. זו זכות מבחינת מכבי חיפה הזאת לחטוף סטירה שתוריד אותה לקרקע. בשביל לרדת לקרקע צריך קודם כל לרחף זמן מסוים מעליה. כאשר בכר חזר אחרי ההפסד הקודם לנתניה במחזור השביעי, הוא פגש קבוצה שהייתה שישה מטרים מתחת לאדמה. הרצפה של מכבי חיפה של בכר היא הפנטהאוז של זו של דייגו פלורס.
