16 מועמדויות לאוסקר! 16! שיא היסטורי! הסרט "חוטאים" שבר את השיאים הקודמים, שבהם החזיקו "לה לה לנד", "הכל אודות חווה" ו"טיטניק" – סרטים ששניים מהם שימשו השראה למאות כותרות בעיתון, ואחד הוביל לאלפי ממים של "היה מקום לשניים על הקרש ההוא שצף בצפון האטלנטי. צדק לליאו".
יכול להיות שראיתם אותו: הוא הוצג בישראל כמה שבועות לפני כמעט שנה; סביר להניח שלא. יכול להיות שיזכה באוסקר עוד חודש וחצי; סביר להניח שלא ("קרב רודף קרב" עדיין מוביל את טבלאות ההימורים). ובכל מקרה, השיא הזה תמוה, על סף המרגיז. מישהו אי פעם יחזור ל"חוטאים", סרט ערפדים בינוני עם כמה הגיגים על חשיבותה של המוזיקה בחיינו, ושמעלתו העיקרית היא שהוא עוסק בשחורים שסובלים מגזענות?
נאמר לחברי האקדמיה בהוליווד שאם הם החליטו לתת 16 מועמדויות לאוסקר לסרט בינוני כמו "חוטאים", עדיף שייקחו מכונת זמן ל-1994 וייתנו חצי מהן לאביו הקדמון של הסרט, והמוצלח בהרבה – "ראיון עם ערפד", שמספר בערך את אותו סיפור, עם אותם מבטאים נמרחים ומעצבנים. תכלס, המועמדות המוצדקת היחידה מתוך ה-16 היא לשחקן המשנה הוותיק דלרוי לינדו, וגם היא ראויה בעיקר בגלל סרטים אחרים שלו.
"חוטאים" הוא לא סרט. הוא פוסטר. כן, אני יודע שאתם ישר רוצים לקפוץ ולומר Woke, אבל זה רק חלק מהסיפור. זה לא שכל הסרטים על גיבורים שחורים זוכים באוסקר. תשאלו את ספייק לי. זה פשוט "הסרט הנכון" מבחינת הוליווד. האוסקרים במיטבם אמורים לייצג איכות ולספק תובנות על הלכי הרוח בהוליווד. הפעם נראה שאנשי תעשיית הקולנוע האמריקאית רצו להשתלט על התהליך ולקבוע מראש איזה סרט יוציא אותם הכי טוב. והתוצאה רעה.
• הכתבה המלאה – בערוץ התרבות של ynet
