כשמדברים על זוגיות מוצלחת בישראל, רוב האנשים חושבים על חומוס וצ'יפס או על גלית ואילנית. אבל בינואר 2008 המדינה כולה למדה שיש זוגיות פוטוגנית, מצחיקה ומצליחה הרבה יותר: אנדי רם ויוני ארליך. הצמד שקיבל את הכינוי "אנדיוני" לא סתם שיחק טניס; הם ניהלו על המגרש דיאלוגים שנראו כמו מערכון של "הגשש החיוור", רק עם מחבטים ביד וכושר גופני של סיירת.
השיא הגיע ב-26 בינואר. בזמן שרוב הישראלים ניסו להבין אם הם צריכים להדליק דוד או לצאת לטיול בשבת, אנדי ויוני עשו היסטוריה במלבורן והניפו את גביע אליפות אוסטרליה הפתוחה. הם דורגו לפני האליפות במלבורן רק במקום השמיני בזוגות, אבל הלכו עד הסוף בלי להפסיד אפילו מערכה – ובגמר ניצחו את אלופי ווימבלדון. לאורך כל האליפות הציגו רם וארליך יכולת מצוינת, גם מול יריבים עדיפים, כולל בניצחון הדרמטי בחצי הגמר על הצמד ההודי-אמריקאי מאהש בופאטי ומארק נוולס.
בגמר חיכו להם ארנו קלמנט ומיכאל לודרה. הצרפתים היו ידועים בסגנון משחק אלגנטי, אבל לאנדיוני הייתה תוכנית אחרת: טניס של נשמה, חוכמת רחוב ישראלית ותיאום עיוור. הקהל הישראלי באוסטרליה, שהורכב בעיקר ממטיילים אחרי צבא ששכחו להסתפר, הפך את המגרשים במלבורן לבלומפילד הקטן. דגלי ישראל, שירים בעברית וצעקות "אל אל ישראל" ליוו כל סרב. "הרגשנו שאנחנו משחקים בתוך חלום", נזכר השבוע רם. "היה שם חיבור מטורף עם הקהל. הרגשנו שהם דוחפים אותנו פיזית לכל כדור".
"שכרון חושים"
אנדיוני עלו נחושים לגמר, פתחו את המשחק עם יתרון 1:3 מהיר במערכה הראשונה, וכבר הובילו 2:4 עם שתי אפשרויות שבירה. אבל אז החל לרדת גשם, המשחק הופסק והשחקנים ירדו לחדר ההלבשה. אחרי כמה דקות המשחק חודש, והצרפתים נראו מפוקסים יותר. קלמנט הוביל את הצרפתים לשוויון 5:5. אנדיוני הגיבו בשבירה והמשיכו לניצחון 5:7 במערכה הראשונה, שנמשכה 56 דקות.
במערכה השנייה שני הצמדים לא הצליחו לשבור את ההגשה של היריבים, כשדווקא הצמד הישראלי כמעט נשבר במשחקון השישי, אבל רם שמר על התוצאה בעבודה טובה ליד הרשת. הצרפתים עלו ל-5:6, אבל משחק טוב של אנדיוני הוביל אותם לשובר שוויון, בו הצרפתים נהנו ממיני-שבירה ראשונה. בסופו של דבר משחק הגשה טוב של רם ובמיוחד משחק רשת טוב של ארליך הובילו את השניים לניצחון 6:7 – והאות לחגיגות ניתן.
האוהדים הישראלים רקדו ביציע ושרו את התקווה. רם השליך את המחבט לשמיים והניף (לא בקלות) את יוני. בהמשך ארליך סחב את רם על הגב לסיבוב ניצחון. אנדי נראה נרגש הרבה יותר מ-11 הזכיות הקודמות שלו בתארי זוגות. הוא כבר זכה בשני תארי גראנד-סלאם בזוגות מעורבים (ווימבלדון ורולאן גארוס), אבל הפעם זה היה שונה. "זו הכוונה כשאומרים שכרון חושים", הוא משחזר. "הייתה התפרצות רגשות שאני לא זוכר אף פעם בחיים שלי. חיכינו לזה שנים והכל התפרץ ברגע אחד. אתה מרשה לעצמך הכל".
ארליך, האיש השקול וקר הרוח מבין השניים, אמר בטקס הענקת הגביע: "היה קשה מאוד לשחק מול אחד הצמדים הטובים בעולם. אני רוצה להודות לאנדי, שנתן את אחד המשחקים הטובים שלו ועזר לי כשרעדתי". אנדי, כמובן, לא יכול היה להישאר רציני ליותר מדי זמן: "אני רק מקווה שההורים שלי ראו את זה בטלוויזיה ולא הלכו לישון באמצע".
השבוע אמר: "אי-אפשר לתאר את ההרגשה. זה רגע ענק. זכיתי כבר בשני גראנד-סלאמים בזוגות מעורבים, אבל זה אפילו לא קרוב למה שהרגשתי הפעם. לזכות בתואר ביחד עם אחד החברים הכי טובים שלי, זה הרבה מעל לציפיות שהיו לי. אין ספק שמבחינה אישית זה ההישג הגדול בקריירה, אבל מבחינה לאומית היה הניצחון בגביע דייויס על רוסיה בת"א. הניצחון באוסטרליה פתח לנו אחר כך את הדרך, הקריירה הלכה והתפתחה, וניצחנו את כל הגדולים, פדרר, ג'וקוביץ', מארי".
איך חגגתם?
"קנינו כרטיסים לכל 15 אנשי הצוות שלנו להופעה של להקת פוליס במלבורן והלכנו לשם ביחד".
אדרנלין לטניס הישראלי
הזכייה של אנדיוני לא הייתה רק אירוע ספורטיבי, היא הייתה זריקת אדרנלין לטניס הישראלי. פתאום כל ילד ברמת השרון או ברעננה רצה לשחק זוגות. הם הוכיחו שגם במדינה קטנה בלי מסורת טניס מפוארת כמו של ספרד או ארה"ב, אפשר להגיע לטופ העולמי דרך עבודה קשה, חברות אמת והרבה חוצפה חיובית. הם המשיכו לייצג את ישראל בגביע דייויס במשך שנים והפכו לנקודת האור הקבועה בנבחרת, שהגיעה בשיאה לחצי הגמר. הניצחון במלבורן פתח להם דלתות לטורניר המאסטרים בסוף השנה ולדירוגים הגבוהים ביותר (מקום 5 בעולם כצמד).
ינואר 2008 ייזכר לעד כחודש שבו הטניס הפך לספורט הלאומי של ישראל לכמה שבועות. התמונה של אנדי ויוני מניפים את הגביע הכסוף תחת שמי אוסטרליה היא אחת התמונות האייקוניות בספורט הישראלי. שנים לאחר מכן, כשארליך פרש ממשחק פעיל (אנדי פרש לפניו), הוא סיכם זאת בצורה הכי מדויקת: "הגביע מאוסטרליה יושב אצלי בבית, אבל הזיכרון הכי חזק הוא לא המתכת, אלא החיבוק עם אנדי אחרי הנקודה האחרונה. ידענו שעשינו משהו שאיש לא יוכל לקחת מאיתנו". "אנדיוני" הפך לשם נרדף לשני חברים שהחליטו לכבוש את העולם ועשו את זה עם חיוך, מחבט והמון כחול-לבן בלב.
מה הם עושים היום | אנדי רם מחלק את זמנו בין פילנתרופיה לעסקים פרטיים. הוא מגייס כספים לנוער בסיכון וילדים עם צרכים מיוחדים במסגרת קרן שהקים לזכר אביו עמי. בנוסף יש לו רשת גלידריות והוא מקדם הקמת מגרשי פאדל. יוני ארליך נשאר בטניס. הוא משמש כקפטן נבחרת הדייויס וגם כמנהל המקצועי של מרכזי הטניס והחינוך בישראל.
