במשך יותר מעשור חיה לי-חן מילר (40) עם גידול נדיר בלסת התחתונה. מה שהתחיל כבליטה קטנה ולא כואבת, הפך במשך השנים לבעיה רפואית מורכבת ששינתה את חייה מן הקצה לקצה. הגידול גרם לחסר בעצם הלסת ולאובדן שיניים, שפגעו בהדרגה ביכולתה לאכול, לדבר ואפילו לחייך.
לפני כשבועיים, אחרי שנים של טיפולים, עברה מילר במרכז הרפואי “שיבא” (תל השומר) ניתוח שנועד להשלים את חסר העצם האחרון שנותר בלסת שלה - שלב שאמור לאפשר את שיקום השיניים ולסמן את סיומו של מסע רפואי ארוך ומורכב, שבסיומו היא צפויה לשוב לתפקוד מלא. "עברתי הרבה כדי להגיע לכאן, זה רגע מאוד מרגש עבורי. הילדים שלי שאלו: 'אמא, זה אומר שעכשיו באמת יהיו לך שיניים?'" סיפרה לי-חן בדמעות בשיחה עם "ידיעות אחרונות", יממה לפני הניתוח.
בליטה חריגה בלסת
מילר, אם לשלושה ילדים, נולדה בישראל אך גדלה רוב חייה בטנזניה, ולפני כשש שנים שבה לישראל, לאחר שהתגרשה. עוד כשחיה בטנזניה חשה בבליטה חריגה בלסת התחתונה. "זה היה סוג של פצע פנימי, גדול ורך. זה לא כאב אבל הרגשתי את זה", היא מתארת. עם הגעתה לישראל החלה הבליטה לגדול משמעותית. "חשבתי שזה קשור למתח וללחץ עם העלייה לישראל".
בעידוד אחיותיה, ולאחר שהופנתה לשיבא ועברה סדרת בדיקות, התברר כי היא סובלת מאמלובלסטומה - סוג לא סרטני ונדיר של גידול עצמות, שמתפתח לרוב בעצמות הלסת. גידולים אלה נוטים להתפתח לאורך זמן, ועלולים לגרום לכאב, שיניים רפויות ואף לעיוות הפנים. "גידולים או טראומה באזור הפנים, המשמעות שלהם היא לא רק המחלה עצמה, אלא פגיעה באיבר שקובע את הזהות שלנו, דבר שיכול לשנות מהלך חיים שלם", מסביר ד"ר אריאל הירשהורן, מומחה בכיר במחלקת כירורגיה פה ולסת ב”שיבא”.
תחילה הציעו הרופאים כריתה רחבה של הגידול, שמשמעותה כריתה של רוב הלסת, שכן הגידול מצוי בתוך העצם ובלתי נפרד ממנה, ולאחר מכן שחזור הלסת באמצעות עצם ורקמות שנלקחות מהרגל או מהאגן. מדובר בפתרון מקובל במקרים כאלה, אך כזה שכרוך בסיכון לסיבוכים, ועלול להותיר פגיעה תפקודית ואסתטית ארוכת טווח.
אלא שלי-חן ביקשה מהרופאים לבדוק אם קיימת דרך אחרת, פחות אגרסיבית, וב”שיבא” החליטו לנסות גישה שונה: לא למהר לכרות באופן רדיקלי את הגידול, אלא לשלב טיפול תרופתי מתקדם עם סדרה של ניתוחים, במטרה להסיר אותו בהדרגה ולאפשר בכל פעם לגוף לבנות את עצם הלסת מחדש בעצמו - "לאפשר לגוף להחזיר את מה שאבד", אומר ד"ר הירשהורן.
לדבריו, השילוב בין טיפול תרופתי לבין כירורגיה זעיר פולשנית מסייע לרקמות לחזור למצבן הטבעי טרום הפגיעה, ומפחית את הצורך בכריתה נרחבת. מי שהוביל את הטיפול האונקולוגי והתרופתי החדשני במחלה הוא ד"ר איתן בן עמי, מנהל המכון האונקולוגי. במסגרת ההליך נלקחה ביופסיה מהגידול ובהמשך בוצע ריצוף גנטי, המאפשר לזהות מוטציות בגידול עצמו. כך הותאמה ללי-חן תרופה ביולוגית מכוונת למוטציה, אותה נטלה במשך כשנה. במקביל עברה לי-חן כל מספר חודשים ניתוח להסרת חלק מהגידול. "את מסתובבת בלי עצם בלסת, מפחדת שיתנו לך מכה עם התיק באוטובוס בפנים ולא תהיה לך לסת בכלל, ובמקביל מתמודדת עם ההשלכות הנפשיות", היא מתארת את הקשיים שליוו את התהליך הארוך.
"נס משמיים"
בפברואר האחרון, לאחר שש שנים וארבעה ניתוחים, התבשרה כי הגידול הוסר בשלמותו, ובמקביל באופן כמעט בלתי נתפס, רוב עצם הלסת כבר נבנתה מחדש באופן טבעי. "הרגשתי שזה ממש נס משמיים", היא אומרת. עם זה, לי-חן נדרשה גם לתהליך של שיקום השיניים שאיבדה במהלך השנים. "מעבר לימים שלא יכולתי אפילו ללעוס, חוסר השיניים פגע מאוד בביטחון העצמי שלי".
לאחרונה הושלם שיקום השיניים בחלק האחורי של הלסת, אך בחלק הקדמי נותר עדיין אזור מצומצם שבו קיים חסר משמעותי בעצם, שמונע את שיקום השיניים גם שם ופוגע באיכות חייה. בעקבות כך, בשיבא פעלו בחודשים האחרונים במרץ כדי למצוא פתרון מתאים להשלמת חסר העצם. בסופו של דבר הודפס מודל תלת-ממדי של הלסת של לי-חן על בסיס סריקות CT, ונבנה משתל ביולוגי משבבי עצם מבנק הרקמות, כאשר גם הקיבוע עצמו הורכב משבבי עצם, וללא שימוש במתכת כלל. המטרה: שהחומר הביולוגי ייספג באזור ויעודד את הגוף להצמיח עצם חדשה באופן טבעי. ד"ר אילת די סגני, מנהלת בנק הרקמות והנדסת שתלים, מסבירה כי "היתרון בגישה הזו הוא שהמשתל מאה אחוז ביולוגי, חזק ויציב, ובניגוד למשתל סינתטי - בתהליך ההחלמה הוא יוכל להתחלף בהדרגה לעצם אמיתית".
שעות ספורות לפני כניסתה לניתוח התקשתה לי-חן להסתיר את ההתרגשות. "אני מקווה שהציפיות שלי לא גבוהות מדי, אבל יש בי אמונה". הניתוח המורכב נערך לפני כשבועיים, ובשבוע שעבר שוחררה מבית החולים. לדברי ד"ר הירשהורן היא צפויה תוך מספר חודשים לשוב לתפקוד ולנראות מלאה. "לפעמים אנחנו ממהרים לבחור בדרך 'הקלה', אבל קיבלתי חיבוק וסיוע רפואי לאורך כל השנים, וזה נתן לי כוח להאמין ברופאים", אומרת לי-חן. "אני הכי מחכה לחייך בבר המצווה של הבן שלי בעוד ארבעה חודשים, להחזיר את מה שנלקח ממני, וגם לאכול המבורגר שלא יכולתי לאכול במשך שנים. אני רוצה להראות לילדים שכשנלחמים ומאמינים - אפשר להתגבר על הכל".
