ערן צלגוב
מתי נחזור לכתוב שירים יפים?
אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לְיָמִים
שֶׁבָּהֶם שִׁיר יָכוֹל הָיָה פָּשׁוּט לִהְיוֹת
סַבְיוֹן פּוֹרֵחַ בְּיַעַר יָרֹק,
מְאֻשָּׁר לִהְיוֹת צָהֹב.
בְּלִי סִמְלִיּוּת.
בְּלִי מֵטָפוֹרוֹת.
סְתָם שִׁיר בְּצוּרַת-שֶׁמֶשׁ
שֶׁמְּלַבְלֵב עַל הַדַּף.
לֹא כָּל-דָּבָר צָרִיךְ תַּכְלִית.
עֻבְדָּה: אֲפִלּוּ הַיַּעַר מְבַקֵּשׁ רֶגַע שֶׁקֶט.
אוּלַי נָשׁוּב לִכְתֹּב שִׁירִים יָפִים
כְּשֶׁאִישׁ לֹא יְצַפֶּה מֵהֶם לְהַצִּיל תַּ'עוֹלָם,
כְּשֶׁשּׁוּרָה תּוּכַל לָשֶׁבֶת בַּשֶּׁמֶשׁ מִבְּלִי לְהִתְבַּיֵּשׁ
לִהְיוֹת הֲכִי יָפָה בְּלִי שׁוּם סִבָּה מְיֻחֶדֶת.
דניאל באומגרטן
פלמינגו בחוף דור
כְּשֶׁהֲיִיתֶן תִּקְוָה
קָרוֹב לְכָאן אַבָּאוֹרֶן הִקְדִּים וְהִקְסִים אֶתְכֶן
כַּאֲשֶׁר כְּמוֹכֶן כָּעֵת
צַעַד אֶת הַצַּעַד הַנּוֹסָף, הַמְּיֻתָּר, הַמַּבְרִיחַ,
לִפְנֵי צִלּוּם הַחֲסִידוֹת וְהַשַּׂקְנָאִים
מִבְּרֵכוֹת הַדָּגִים בְּמַעֲגַן מִיכָאֵל.
כְּשֶׁהָיִיתִי בְּגִילְכֶן
לֹא הִשְׁאַרְתִּי עֲקֵבוֹת בַּחוֹל,
וּמִשְׁפָּחָה כְּמוֹ שֶׁלָּנוּ הָיְתָה סוּסִים בְּמִגְרַשׁ כַּדּוּרְסַל.
כָּעֵת אַתֶּן דּוֹהֲרוֹת בַּמֶּרְחָבִים
בְּטִבְעִיּוּת טְרוֹם בִּיּוּת הָאָדָם.
אִתְּכֶן, לַמְרוֹת הַכֹּל,
נִתָּן לִצְלֹל נֶאֱלָם לְשׁוּנִיּוֹת זִיו הָעוֹלָם,
לִנְשֹׁם נְשִׁימָה מְשְׁנוֹרְקֶלֶת
בַּדֶּרֶךְ הַמִּתְעַקֶּלֶת
וְלַעֲלוֹת לַחוֹף.
