מזה כמה עשורים משקיעה איראן משאבים ומאמצים כדי להפעיל כלי פוליטי, שיסייע לה להשיג את שאיפתה המוצהרת לחסל את ישראל, והוא הכחשת השואה: אם יצליחו להוכיח שהשואה לא התקיימה כלל, או לפחות לקעקע את סיפורה, אז אין הצדקה לקיומה של ישראל, שקמה לפי הגדרתם בעקבות השואה ובזכותה.
הכחשת השואה החלה באיראן מאז מהפכת חומייני, בעיקר בהתבטאויות של המנהיגים וכלי התקשורת. ואולם לפני כעשרים שנה, בשנת 2005, החליטו שליטי איראן, המנהיג העליון חמינאי, ומחמוד אחמדינג'אד שהתמנה אז לנשיא, להכחיש את השואה באופן גלוי ורשמי, ולגייס לשם כך תמיכה בינלאומית. במהלך 2006 החלו הכנות לקראת ועידה שתיצור הד בעולם, ונקבעה לה כותרת: "לימוד השואה - מבט גלובלי", הווה אומר ועידה רצינית ממש. סייעו בהכנות ותרמו מניסיונם מכחישי שואה שנמלטו מאירופה לטהרן משום שפסק דין היה תלוי ועומד נגדם – חקיקה נגד הכחשת השואה קיימת משנות התשעים של המאה הקודמת וכוללת עונשים עד שלוש שנות מאסר.
ואכן, עשרות מכחישי שואה הגיעו מרחבי העולם לוועידה שהחלה בשלהי 2006, דווקא ביום זכויות האדם הבינלאומי. בין אורחי הכבוד בלטו דייוויד דיוק, מנהיגו לשעבר של הקו-קלוקס-קלאן, ורובר פוריסון הצרפתי, מכחיש שואה בלתי נלאה שהצליח להתקבל לביקור ארוך אצל אביה של אנה פרנק, ולאחריו פרסם חוברת לפיה לא היא שכתבה את היומן. הגיעו גם חברי הקבוצה החרדית "יהודים מאוחדים נגד הציונות", והרב אהרן כהן, איש נטורי קרתא, שלא הכחישו את השואה, נהפוך הוא, אך באו להביע מסר אנטי-ציוני.
הוועידה זכתה לגינויים חריפים בעולם, בייחוד מצד מדינות מערביות, מוסדות בינלאומיים כמו אונסק"ו, אפילו סטודנטים איראניים מחו, ובוודאי שבארץ נשמעו מחאות נגד הפגנה זו של הכחשה פומבית בינלאומית מאורגנת על ידי מדינה. אך הוועידה הסתיימה כצפוי, בהחלטה להקים מוסד לחקר השואה, להתכונן לוועידה הבאה, ולהעלות אתר שיספק חומרי הכחשה מגוונים לכול דורש. האתר עלה לאוויר ב-2010.
קריקטורות המכחישות את השואה
השלב הבא הגיע בינואר 2016, לפני עשר שנים, אז הודיעו השלטונות באיראן על הכנות לתחרות בינלאומית של קריקטורות המכחישות את השואה ומלגלגות עליה, והזוכות תוצגנה בתערוכה. הייתה זו תחרות קריקטורות ההכחשה השלישית במספר שהתקיימה באיראן, אך זו זכתה להשתתפות בינלאומית רחבה יותר, ויצאה לדרכה הפעם במאי, דווקא בתאריך שבו חל יום העצמאות של מדינת ישראל. מארגניה ניסו להציג אותה כביטוי לחופש הדיבור: אם לעיתון הצרפתי שרלי הבדו מותר ללגלג על הנביא מוחמד, אז מותר גם להם ללגלג על מה שירצו, אבל התערוכה הציגה אוסף מקומם ומסית של איורים אנטישמיים ואנטי-ציוניים נוטפי דם וזוועות.
פרופ' דינה פורתצילום: אוריאל מורגנשטרןאחד המשתתפים הבולטים, שהגיע למקום השני, היה קרלוס לטוף, יליד ברזיל ממוצא לבנוני, שפעילותו מזה עשרות שנים ידועה למעריציו בעולם, ומוכרת לכל חוקר אנטישמיות ואנטי-ציונות. הוא מציג יהודים כרוצחים שטניים שהנאצים ילדים לעומתם, ב-2002 צייר את הישראלים כמי שפוצצו אוטובוסים על יושביהם, ובימי הקורונה – את צה"ל כמי שמפיץ את הנגיף בכוח בין שכנינו. הוא נתבע, נמצא אשם באנטישמיות רדיקלית ונקנס בסכום גבוה - מה שרק העלה את קרנו בקהילת המכחישים.
כל אלה הם ביטויים למדיניות שנוקטת איראן כבר שני עשורים. אך מדינת ישראל קמה בזכותם של החזון והמעשה הציוניים, לא מאפר הקורבנות, חלילה. והיום, ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה, שנקבע על-ידי האו"ם באותו זמן, ב-2005, ובכול הזדמנות אחרת, כדאי שנשוב וניזכר במאמצים שהביאו להקמת המדינה, וגם לתרום בכך לעמידה נגד הכחשת השואה.
פרופ' דינה פורת, אוניברסיטת תל-אביב ויד ושם
פורסם לראשונה: 00:00, 27.01.26
