בימים הראשונים אחרי 7 באוקטובר הצליח הסופר והמחזאי יהושע סובול לכתוב רק שירים ושלח אותם למוזיקאית אילה אשרוב, שהלחינה אותם. "היה לי יותר טבעי לכתוב שירה מאשר פרוזה או דיאלוג, כי שיר מתפרץ ממך", הוא אומר. "אחד השירים שכתבתי נקרא 'ארור אותו יום'. שיר אחר מתחיל במילים 'לא אל, לא מלך, לא שליט ולא רב לא יחזירו לו לעם התוסס בדמיו את חייו'. שיר אחר מושפע מהפתיחה של 'שתי ערים' של דיקנס: 'זה היה הטוב בזמנים, זה היה הרע בזמנים. זה היה אביב התקווה, זה היה חורף האכזבה'. יצאו שירים שכולם הגיבו לתדהמה, למבוכה, לאימה ולתסכול שחשתי אז".
השירים האלה ייכללו במחזה המוזיקלי "פשע ורשע", שיעלה ב-13 בפברואר בתיאטרון צוותא בתל-אביב ושנכתב בעקבות חטיפת חבריו של סובול מניר עוז, עודד ליפשיץ ז''ל ורעייתו יוכבד. את המוזיקה חיברה אשרוב, וסובול מביים בעצמו. זהו סיפורם של שחקן וזמרת (גבריאל קוסובסקי וחן דניאל), שנחטפו ממסיבת הנובה ומוחזקים בשבי בנפרד, כשקיר חוצץ ביניהם. מתוך מעמקי התופת והבדידות מגלים השניים זה את זה ומוצאים דרך יצירתית לתקשר ביניהם: הוא מחבר שירים ולוחש אותם אל הקיר, והיא מלחינה ומבצעת אותם בחזרה אליו.
"זה תיאטרון", מדגיש סובול, "לא ניסיון להגיד שככה זה היה במציאות. אף אחד מיוצרי ההצגה לא היה חטוף, אבל מצב החטופים חדר כל הזמן להכרה ולתת-מודע. אני עצמי חלמתי פה ושם שסוגרים אותי באיזשהו מקום, ואני לא יודע מי אחראי עליי. מצאתי את עצמי בחדר קטן שאני כלוא בו".
מה הנחה אותך בכתיבת המחזה?
"חטופים שחזרו בחיים סיפרו שהדמיון הציל אותם פה ושם, אז הגעתי למסקנה שבמצבים נוראיים, שבהם אתה לפעמים מאבד שליטה על עצמך, הדבר היחידי שמחזיק אותך בשפיות כלשהי הוא הדמיון".
עוד לפני עליית ההצגה ישתתף סובול בכנס השפה העברית שיתקיים בהיכל התרבות בראשון-לציון (9-11 בפברואר), וייקח חלק במושב "העברית משחקת אותה – התיאטרון כמנוע לשוני חי”, שיעסוק בתרומת הבמה לעיצוב השפה.
