הדרבי סיכם יפה את כל העונה של מכבי ת"א: יש לה דקות בודדות ממש טובות, בהן היא נראית כמו אלופה. השער של דור פרץ בא ממהלך כדורגל מבריק שעבדו עליו באימונים. ואז מה? 80 דקות של בני ריינה ביום רע. אפילו ריינה הייתה יודעת לשמור על ה-0:1 הזה ולא לקבל גול מצחיק של ליגה לאומית. זה לא הדרבי ולא התוצאות שהביאו לפיטורי ז'רקו לאזטיץ': זאת הנרפות המביכה, שמזכירה קבוצות מהליגה השנייה. הקבוצה כל כך שבורה מנטלית, עד שזה כבר לא משנה מי פותח בהרכב. עד כדי כך המצב רע.
הבעיות עמוקה יותר מלאזטיץ'. בשקט, מכבי ת"א ביצעה מהפכה לא קטנה בסגל בקיץ האחרון: כמעט שאין לה שחקנים עם ניסיון משמעותי. זה יכול לעבוד מדהים ולייצר רווח של עשרות מיליוני יורו, וזה יכול גם להביא לתוצאות משפילות. ככה זה צעירים, אתה לא יודע באיזה יום תתפוס אותם. המאמן הסרבי ניסה לאלתר, לשנות, להכניס אפילו את יונס מלדה המיובש - שום דבר לא עזר. מכבי ת"א הייתה בטוחה בדרך הזאת, ולא דאגה לתעודת ביטוח. היא לא צריכה את ערן זהבי, היא צריכה מישהו כמו שרן ייני ואבי ריקן. הם לא היו מביאים אליפות, אבל היו מונעים את ההתבזות. בדיעבד הוויתור על גבי קניקובסקי הפך לאחת הטעויות הקשות של מכבי ת"א. אחד הסעיפים הראשונים בכתב האישום שיעסוק באיך להפוך אלופה למתמודדת על הכרטיס לפלייאוף העליון.
זאת העונה הגרועה ביותר בעידן מיץ' גולדהאר, גרועה יותר אפילו מהימים של מאמנים ישראלים על הקווים - כי האוהדים התרגלו שם כבר למשהו אחר - מאבק תמידי על האליפות. עכשיו אפילו המקום השלישי בסכנה, המרחק בין ת"א לירושלים נראה רחוק יותר מהמרחק בין בלומפילד לקאמפ-נואו. איפה ברק יצחקי ואיפה מכבי.
הסימן המובהק למשבר הוא הדיבור על "החזרת הכבוד", אליו יידרש המאמן הבא. ברגע שמחפשים תכונות אופי במקום נקודות – אתה עמוק בבוץ. משם מגיעים חיזוקי פאניקה, משחק טוב אחד, ואז היעלמות. והכי גרוע? גם הפיצ'ר ההרסני חזר: האוהדים שוב קובעים. בד היוטה סביב קריית-שלום נקרע. היינו בסרט הזה כבר יותר מדי פעמים. ברוכים הבאים למכבי ת"א 2010. אוהדי היריבות נהנים מכל רגע, ואין בהם טיפה של פחד.
