היום ילווה עם ישראל למנוחות את אחרון החטופים. רן גואילי יובא לקבר ישראל בהלוויה מאחדת ומרגשת. זה יהיה אקורד סיום עצוב אך מלווה בהקלה. עם ישראל יחבק את משפחת גואילי. משפחה אצילת נפש. טליק ואיציק גואילי נאבקו בדרך מרשימה, מכבדת ומאחדת. עם ישראל מצדיע להם. יש רגעים בהיסטוריה שבהם מבחן המנהיגות נמדד ביכולת להתעקש כשהכל סביבך אומר להתפוצץ. סוגיית החטופים היא רגע כזה. וככל שהזמן עובר, הולך ומתברר שהאופן שבו נוהלה - והסתיימה - יעמוד כאבן דרך מרכזית בהערכת כהונתו של בנימין נתניהו.
אפשר וצריך לדון באחריותו של נתניהו לתנאים שקדמו לאסון 7 באוקטובר: בתפיסות, במדיניות ובהנחות של ממשלות ישראל שהתבררו ככושלות. זה דיון הכרחי, וכזה שעוד ייעשה בהרחבה בוועדת החקירה. אולם הדיון הזה אינו יכול למחוק את אופן התפקוד של נתניהו מרגע האסון ואילך. תפקוד שיכול להילמד בבתי ספר לטקטיקה מנהיגותית. נתניהו חזר מאות פעמים על המנטרה: "נחזיר את כל החטופים, החיים והחללים כאחד". הבטיח - וקיים. החזרת כל החטופים, חיים וחללים כאחד, עד האחרון שבהם, לרבות הדר גולדין ואורון שאול שארונותיהם נחטפו בצוק איתן, אינה מובנת מאליה.
באחד הלילות המתוחים סביב משבר החטופים יצא לי לשבת מולו לראיון. רחובות המדינה בערו באותו ערב. עשרות אלפים יצאו לרחובות בדרישה "את כולם. עכשיו". להפתעתי, לא פגשתי אדם נסער או נגרר. ראיתי מנהיג שפועל מתוך חישוב קר, מפעיל מאה אחוז שכל ומעט מאוד רגש, מתעקש לקבל החלטות מהראש ולא מהבטן. בזמן אמת נראתה המדיניות הזו אטומה ולא פופולרית. היא זכתה למתקפות ולהפגנות סוערות. כעת מתברר שהמדיניות נבעה מתפיסה ברורה: רגש רגעי עלול להביא הקלה מיידית, אבל מחיר אסטרטגי כבד לאורך זמן.
ההיגיון אמר שחמאס יעשה כל שביכולתו כדי למשוך את הסיפור הזה לאורך זמן. הארגון זיהה היטב את נקודות התורפה של החברה הישראלית: מחלוקות פנימיות, עייפות ציבורית, מאבקים פוליטיים, הפגנות משסעות. הוא הבין שהלחץ מבית בדמות מחאות, שיח מתלהם, תקשורת מגויסת - הוא נכס אסטרטגי. על הרקע הזה, עצם העובדה שהחטופים הושבו מבלי שישראל קרסה אל תוך תנאי הכניעה שנדרשו ממנה, היא מה שהופך את האירוע כולו לחריג בקנה מידה היסטורי. חמאס הציב דרישות ברורות: נסיגה מוחלטת, שימור שלטונו, מחיקה מעשית של תוצאות המלחמה ויצירת נרטיב של ניצחון חמאסי. זה לא קרה.
בדרך לשם הופעל לחץ חסר תקדים על הממשלה: מצד פוליטיקאים מהאופוזיציה, ביטחוניסטים לשעבר שעושים קריירה עכשווית מביקורת על הממשלה, קבוצות מחאה קולניות, שחלקם בחרו להמיר אחריות לאומית בפופוליזם רגעי, ומגמה כללית שהפכה את כאב המשפחות למנוף פוליטי. הדחיפה לעסקה בכל מחיר הוצגה כהכרח מוסרי, אך בפועל הייתה עלולה להוות הזמנה לסיבוב הבא.
דווקא בנקודה הזו התבלטה מנהיגות שמסרבת לפעול מתוך פאניקה, שאינה מתמסרת לרגש הרגעי, ושיודעת להחזיק קו גם כשהוא לא פופולרי. נתניהו עמד בלחצים שמנהיגים מעטים היו מסוגלים לעמוד בהם. הוא שמר על יעד ברור ניהל מהלך מורכב, איטי ומדוד. עד להשגתו. אפשר לא להסכים עם נתניהו על הרבה דברים. אפשר לבקר את דרכו ולהתנגד להתנהלותו, אבל במקרה הזה קשה להכחיש: היה כאן מבחן מנהיגות מהאכזריים שמנהיג ניצב בפניהם אי פעם, ונתניהו צלח אותו.
השבת נקרא בפרשת השבוע על משה רבנו שבזמן החיפזון של היציאה ממצרים התעסק בהבאת עצמות יוסף לקבורה. התורה מציינת זאת לשבחו של המנהיג היהודי הנצחי שלא שכח את מחויבותו ושבועתו. בשבוע הזה עם ישראל יכול לזקוף גב בגאווה: לא שכחנו אף אחד מאחור.
אפשר לא להסכים עם נתניהו על הרבה דברים. אפשר לבקר את דרכו ולהתנגד להתנהלותו, אבל במקרה הזה קשה להכחיש: היה כאן מבחן מהאכזריים שמנהיג ניצב בפניהם, והוא צלח אותו