הופעתו של ראש הממשלה אמש במסיבת העיתונאים חתמה לא רק את 843 הימים שחלפו מאז 7 באוקטובר ועד חילוצו של החלל החטוף האחרון, אלא גם תקופה שבה נדמה כי לפחות דבר אחד לא השתנה: בנימין נתניהו. במבט לאחור, לכל הופעותיו הטלוויזיוניות מאז היום השחור בתולדות המדינה התייצב אותו אדם עם אותן תכונות, אותם מסרים, אותם שטיקים ואותם טריקים. מי שעוד לא התחרפן מזה עד עכשיו ראה מנהיג מרוצה ובטוח בעצמו, שאפילו העז להזכיר את "הניצחון המוחלט" למרות שגם לשיטתו הוא טרם הושג. מי שעוד מצפה לנתניהו אחר — ואולי גם ממתין לאליהו הנביא בליל הסדר — שחרר אכזבה. המכורים לטקס הסלידה ממנו הזריקו מנה נאה. כל היתר חיכו ליהודה לוי. או למלחמה עם איראן. המוקדם מביניהם.
קל לראות מתי הבוס מבסוט: לא רק שעיתונאים יכולים לשאול שאלות — בתנאי שהתרגלו לזכות האבות של ערוץ 14 על השאלה הראשונה — הוא אפילו מוכן לחלוק את הפריים. לא עם איזה רמטכ"ל חלילה או ניצן אלון, אבל בשלב זה נתניהו מוכן לתת לגל הירש הזדמנות להרגיש כאילו שזאת המסיבה שלו, בטח כשהתמורה כוללת 27 טון מחמאות. מי זוכר שפעם הוא עוד נאלץ לבזבז זמן מסך יקר על טיפוס משונה בשם בני... בני מה? שטאנץ? למי אכפת. האיש רלוונטי בערך כמו הניסיונות לבצע בדיקת עובדות או הוספת הקשרים.
לכן, אגב, ניכר שגם הלהט המוכר של הכתבים באירוע – חוץ מקסטל, חתן בר-מצווה במהות — העדיף להישאר קרוב לממ״ד. זה לא דבר רע בהכרח: לעתים קרובות מדי היה נראה שהמעמד הוא לא "מסיבת עיתונאים עם ראש הממשלה" אלא "כתב מנסה לקבל לייקים ואם יהיה ריב אז יש מצב להגיש את רצועת חמש פעם בשבוע". ובכל זאת, אמש הייתה בתחושת הלאות הזאת גם מן הייאוש, כאילו מה זה משנה מה שואלים את נתניהו ומה הוא בוחר להשיב, ממילא אין אפילו ראשית הסכמה על המציאות שעליה מתדיינים.
והנה נתניהו אמר ש"הדבר האחרון שישראל צריכה זה בחירות", ולפי האדישות שבה זה התקבל ניתן כבר לדמיין את מסיבת העיתונאים הבאה שבה הוא יחזור על כך למרות שאז הבחירות יהיו בעוד, נניח, שלושה חודשים. וגם שם מישהו עדיין יטרח לשאול למה הוא לא מתראיין לתקשורת הישראלית ונתניהו יסתכל עליו במבט חצי משועשע ויספר איך רק בחו"ל נותנים לו לענות, למרות שהתשובה האמיתית לשאלה הזאת ובעצם לכל השאלות כולן היא: "מאותה סיבה שכלב מלקק לעצמו איברים אינטימיים ולאמין ימאל מזמין גמדים ליום הולדת. הבנת או שאתה צריך גם את ההמשך?"
בקטנה
במקביל לעליית העונה החדשה של "המרוץ למיליון" הושק קמפיין פרסום בהובלת המנחה הקודם, רון שחר, שהפעם תפקידו להמריץ את הצופים והצופות לקנות דירה של "גינדי" ב...לימסול. טלוויזיה מסחרית היא לא ספרות, אבל במטאפורות היא דווקא מצטיינת: בפריים טיים משודר ריאליטי שבו היה נהוג לומר "העולם מחכה לכם" לפני שזה השתנה ל"העולם מחכה לכם בפינה"; ואילו הפרסומת כבר מתאימה למציאות מעודכנת יותר, שבה נדל"ן בקפריסין נתפס בקרב רבים כנקודת הסיום של המירוץ למיליון חרדות עקב טילים איראניים.
