נתחיל מהדברים הברורים – כדורגל הוא משחק רנדומלי וההשפעה של מאמן על מה שקורה במהלך משחק אפשרית, אבל בשורה התחתונה מוגבלת מאוד. חילוף פה ושם, שינוי מערך אלו דברים שעשויים לסייע (או להרוס), אך ברוב המקרים לא הרבה ישתנה. למעשה, אם כבר נראה איזה שינוי, הוא כנראה יגיע מאירוע מקרי ו/או רגע של גאונות. רק תזכרו מה קרה בדרבי האחרון – הפועל ת"א לא בעטה לשער ובטח שלא למסגרת 90 דקות, ופתאום, בתוספת הזמן, כבשה פעמיים וניצחה. כאמור, רנדומלי.
אין ספק שיש בישראל אנשי מקצוע ראויים, כאלו שלומדים, חוקרים ושואפים להשתפר כל הזמן. למעשה, מלבד מכבי ת"א, שאר הקבוצות בחמישייה הראשונה מעמידות מאמן כחול-לבן על הקווים, כולל שלושה שהם, ניתן לומר, שייכים לדור החדש של המאמנים (יצחקי, קוז'וך, ברדה). אבל למאמנים שמגיעים מבחוץ, תקראו להם זרים, אני אקרא להם לא מעורבבים, יש יתרון אחד בולט – הם לא מכירים את הסחל'ה שהוא הכדורגל הישראלי, את הקומבינות, את החברויות; הם מגיעים נקיים ועם מטרה אחת – לעבוד.
ג'ורדי קרויף שינה את הכדורגל בארץ. הוא גרם לשאר המועדונים לרדוף אחרי מכבי ת"א ולנסות את המתכון שהצליח בקריית שלום. ברגע שקרויף התחיל להביא מאמנים זרים כדי לעמוד על הקווים, התוצאות הגיעו – עם שלוש אליפויות רצופות שסללו את הדרך להצלחות נוספות, גם במפעלים האירופיים. לא בדיוק ניתן לשים את האצבע על הרגע המדויק שבו ג'ורדי הפך מהמנהל המקצועי הלא-נגיש, שמדבר מעט ועושה הרבה, ובאופן כללי די עושה בית ספר לליגה, לאדם שמופיע במדורי הרכילות, אבל אין ספק שכל השנים בישראל גרמו לו להיות מעורבב יותר, עם יותר מקורבים שלוחשים לו באוזן. פתאום היתרון של מכבי נעלם וגם הכבוד שניתן לו בהתחלה התפייד – כשאפילו במסיבות עיתונאים התחילו לקרוא לו "ג'ורדי" ולא "מר קרויף".
לא יעזור כלום, כל מאמן זר (כמובן עם קבלות או לפחות כזה עם פוטנציאל אמיתי) עדיף, בטח למכבי, אבל באופן כללי לכל קבוצה בארץ, על כל מאמן ישראלי. והסיבה היא שהפוליטיקה והאינטריגות בכדורגל פה מצליחים להרוס כל חלקה טובה שאנשי מקצוע איכותיים מנסים לבנות, אז אין אופציה אחרת מלבד מלהסתכל החוצה, למי שלא מכירים את זה.
