כמעט עשור וחצי, מאז ניר לוין, המאמן הישראלי הקבוע האחרון במכבי ת"א, שאנחנו מוצאים את עצמנו שואלים האם מכל ארסנל הישראלים לא נמצא מאמן אחד שיתאים לרוח המכביזם. התשובה היא כמובן כן. יש כאלו שיכולים להתאים. הרי היו פה מאמנים ישראלים, כלומר מאמן, ברק בכר, שלקחו, כלומר לקח, אליפויות מול שלל החיזוקים שמכבי העמידה על הקווים.
ובכל זאת מכבי של גולדהאר קיבלה החלטה, לא נעדרת היגיון יש לומר. על כל משבצת, אמרה, נוכל להתפשר - לא על זו של המאמן. בראש הצוות המקצועי יעמוד מישהו עם יכולות וסטנדרטים מעל הקיים בישראל. זו החלטה שלאורך השנים הוכיחה את עצמה ברובה. הזרים שעברו במכבי ידעו לשמר את העליונות, לרוב. וגם ידעו לדרוש, להתעקש, ולא פעם לחדש.
הקונספט של מאמנים זרים במכבי עבד ועובד. כל זה בימי שגרה. אבל הימים הם לא ימי שגרה. מכבי הנוכחית היא מועדון שמאבד נכסים במהירות. הכוורת המקצועית כשלה, הסגל פיספס יותר מדי עוגנים, האליפות מתרחקת מטווח עין, המכביזם ספג יותר מדי מכות בכנף, ואפילו היחסים עם הנכס הבטוח ביותר, האוהדים, מעורערים.
ללאזטיץ' יש חלק בזה, ולעובדה שבא מבחוץ חלק בזה. הוא נתפס כמרוחק, ולעיתים חסר הבנה לאוצרות המקומיים. מאמן ישראלי, מותר להניח, היה רואה את ערן זהבי מעבר למספר שבגיל שלו, ומשתמש בערך שבו, על הדשא ומחוצה לו.
מכבי של הימים הללו זקוקה למאמן שהוא יותר ממאמן. לפרצוף מוכר, בטוח, שידע לקרב, לכבוש את לב הקהל, לגרום להזדהות. שיידע לזהות ולהשתמש בנכסים הקיימים. למישהו שיצית את היציעים מחדש. עכשיו תשאלו, איזה מאמן ישראלי בכיר פנוי למכבי. שלושת המובילים בימים אלה, רן קוז'וך, ברק בכר וברק יצחקי – לא פנויים. עכשיו עזבו שמכבי היא מועדון מספיק גדול כדי למשוך מאמנים לא פנויים, בראש יש לי דווקא שם אחר. רק תבטיחו לי שתנשמו לפני שתגיבו. ובלי זיקוקים לבית.
יוסי אבוקסיס. סמל האדומה שמעבר לכביש אבל גם סמל של רצון לנצח. של מכביזם, אם תסכימו לעוף עם הדמיון. בהתחלה האוהדים של מכבי יכעסו, ברור. אחר כך, כשיתרגלו, זה יוכל להיראות אחרת. כמו זריקת מרץ לעונה בקומה. שימו לידו את ערן זהבי, בשביל התבלין, וצאו לדרך.
