עבור סיגל הדר, עצים אינם רק מקצוע אלא גם שפת אם. היא דור שלישי למשפחה שעוסקת בגננות. אביה, רן פאוקר, הגנן המיתולוגי של קיבוץ ניר עוז, עסק רבות בגינון חסכוני במים. את הידע שלה, היא מדגישה, לא רכשה באקדמיה אלא דרך הידיים: "ינקתי צמחים מגיל אפס. הידע שלי הוא השילוב שבין התיאוריה לניסיון המעשי של עבודה עם הקרקע והבנה עמוקה מה באמת שורד, מתפתח ומצליח בתנאי האקלים שלנו".
הקשר העמוק לאדמת הנגב עמד למבחן קשה ב-7 באוקטובר. סיגל, שעברה להתגורר בשדרות, אירחה באותה שבת את הוריה מקיבוץ ניר עוז - מה שייתכן שהציל את חייהם. "שמענו צרורות, ובעלי, שהיה בעבר בכיתת הכוננות, אמר מיד שאלו מחבלים", היא משחזרת את רגעי האימה, כשבמרחק עשרות מטרים מביתם נורו 13 הגמלאים שהיו בדרכם לים המלח. באותה תקופה מטלטלת איבדה סיגל גם את בנה שנהרג בתאונת דרכים. למרות האובדן והשבר האישי, היא בחרה להמשיך לעסוק בצמיחה, תרתי משמע.
בשנה האחרונה היא מסכמת שנה ראשונה בתפקיד הייחודי, שנוצר בשיתוף מרכז "דרך צל" - המרכז לייעור עירוני והצללה. יחד גובשה תוכנית אסטרטגית להכפלת מספר העצים בעיר בתוך 15 שנה: "באר-שבע היא עיר רחבה, עם מרחבים ציבוריים משמעותיים", מסבירה סיגל. "מיפינו במדויק את המקומות שבהם אנשים באמת הולכים: רחבות עירוניות, תחנות אוטובוס, צירי הליכה שכונתיים ומבני ציבור. אלה איי הצל שלנו. במקביל אנחנו משלבים פתרונות הצללה ונטיעה ברחובות שעוברים שדרוג, כדי לייצר רצף הליכה מוצל גם בעומסי החום".
מבחינתה, ההצלחה האמיתית נמדדת בשטח: “המטרה היא להוריד את הטמפרטורה בעיר ולאפשר מרחב ציבורי שימושי, נגיש ומותאם לאקלים גם בקיץ. כשיש רצף של צל, אנשים יוצאים יותר מהבית, הולכים ברגל, משתמשים פחות ברכב ובמזגנים”.
בעידן של שינויי אקלים וחום בלתי נסבל, נושא ההצללה חשוב מאוד. למרות התועלות הרבות בהצללה טבעית של המרחב העירוני, רבות מערי ישראל מתאפיינות במיעוט עצי רחוב. העבודה של סיגל בבאר-שבע תוצג ב-3 בפברואר בכנס ״נוטעים צל״ בבאר-שבע, שם ידונו בדרכים שיהפכו את ערי ישראל למוצלות וירוקות יותר.
