הרומן ההיסטורי החשוב "במערב אין כל חדש", מספר על חוויותיו של חייל במלחמת העולם הראשונה, שמוצא עצמו באלימות אינסופית ומתמשכת וללא תוחלת. בכמעט ארבע השנים האחרונות, נדמה כי גם במזרח - אין כל חדש.
מנתונים שפרסם לאחרונה "האקונומיסט", נראה שהחזית הרוסית הגיעה לכדי קיפאון כמעט. רוסיה כובשת כעת כ-20% משטחה הריבוני של אוקראינה לעומת 7.2% לפני 24 בפברואר 2022 (ב-2014, נכבש חצי האי קרים). אלא שהוא חושף פרט מדהים – מנובמבר 2022 ועד עתה, דהיינו קצת יותר משלוש שנים, הצליחו הרוסים לכבוש עוד 1.5% בלבד משטח אוקראינה, ובמחיר אבידות מטורפות ממש. נתונים שנחשפו השבוע ממחישים את היקף שפיכות הדמים במלחמה הזאת, בקנה מידה שלבטח לא נראה מאז מלחמת העולם השנייה.
דוח חדש של "המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים" (csis) - ממכוני המחקר המובילים בארה"ב, מעריך כי היקף הנפגעים הצבאיים במלחמה – הרוגים, פצועים ונעדרים – נושק לרף הבלתי נתפס של שני מיליון בני אדם.
אלא שבניגוד למלחמות העבר, שבהן כפה החורף הרוסי המוכר לשמצה "הפוגת חורף" מסוימת שסייעה לכוחות להתארגן מחדש ולהצטייד לקראת מתקפה אפשרית באביב, שדה הקרב באוקראינה 2026 לא מאפשר אפילו את זה – ההפך הוא הנכון. שדה הקרב הופך ל"שקוף" יותר וקטלני יותר, בזכות הטכנולוגיה שמשפיעה על יכולת הצדדים לאתר, לזהות ולהשמיד כל תזוזה משמעותית, או אפילו תזוזה של חיילים בודדים לאורך קווי המגע בחזית הארוכה. בהקשר הזה, הטכנולוגיה למעשה ממש מבטלת את עונות השנה.
דוגמה מובהקת לכך היא כמובן תופעת השימוש ברחפנים וכטב"מים על ידי שני הצדדים. בעבר, שלג עמוק יכול היה לספק מחסה ראוי והגנה. היום, לעומת זאת, הוא הפך למלכודת מוות של ממש: השילוב בין טמפרטורות מקפיאות של מינוס 15 למצלמות תרמיות מתקדמות, המורכבות על גבי רחפנים, יצר עבור החיילים בחזית מציאות איומה שבה הם חשופים לחלוטין ואינם יכולים באמת להסתתר.
על הרקע הלבן והקפוא של המרחבים האוקראיניים, אפילו בתוך שוחות, חום גופם של החיילים בשוחות, או אפילו פטריית עשן קטנה ודקיקה מתנור חימום מאולתר בולטת ככתם בוער על מסכי מפעילי הכטב״מים ומושכת כמעט מיד אש תופת או רחפני נפץ קטנים וקטלניים, שהופכים את האזור לשדה קטל של ממש. האוקראינים מרבים לפרסם תיעודים של חיילים רוסים שנמלטים בייאוש מפני רחפנים אוקראיניים ונכנעים להם, מתים מיד או נפצעים פציעות קשות. הדבר בולט: בצד האוקראיני, למשל במחוזות דונייצק ודניפרופטרובסק במזרח אוקראינה, אך לא רק שם.
לפי ההערכות והנתונים הידועים, הרוסים הם שסופגים אמנם את עיקר האבידות עם כ-1.2 מיליון נפגעים, מהם לפחות 325 אלף הרוגים, אך הצבא האוקראיני משלם גם הוא מחיר כבד למדי עם מעל חצי מיליון נפגעים. חשוב כמובן לזכור שהצבא האוקראיני קטן בהרבה מהרוסי, והאוקראינים סובלים ממחסור חמור בכוח אדם, מה שמציב בפני המפקדים הבכירים דילמה כמעט קבועה באופן הפעלת הכוח לאורך החזית הארוכה.
אחת ההרוגות הללו היא לאנה "סאטי" צ'ורנוהורסקה, אקטיביסטית קווירית אוקראינית שהתגייסה למלחמה ונהרגה בתחילת ינואר מפגיעת רחפן.
בשל הנסיבות הללו, המלחמה הפכה למעשה למלחמת התשה טכנולוגית, שבה סוללות רחפנים הפכו ללא פחות חשובות מנשק חם או פגז. הרוסים מצידם מגיבים בתקיפות חוזרות ונשנות על מתקני תשתיות אנרגיה ברחבי אוקראינה, שהותירו מיליוני תושבים ברחבי הערים ללא חימום או מים בשיא החורף הקשה. המלחמה באוקראינה מהווה כבר כעת המחשה דרמטית לאופן שבו טכנולוגיה מתקדמת משנה במהירות את שדה הקרב, אך הקצב המהיר של הפיתוחים הטכנולוגיים עלול במקביל גם לגרום לגידול דרמטי בהיקף הנפגעים בשני הצדדים.
