כשאפרת בוימולד נכנסה לנעליה של פעילה חברתית בצ'ילה ששרדה חטיפה, היא לא הייתה צריכה להתאמץ יותר מדי בשביל להבין מה עובר על הגיבורה שהיא מגלמת. "לצערי הרב התחקיר לתפקיד הזה היה פרוס בפני, כאשר לאורך תקופת החזרות, בכל כמה ימים, התפרסם בתקשורת ראיון עם שורדות ושורדי שבי שסיפרו על הזוועות שעברו", היא מספרת וקולה נסדק. "הסיפורים נספגו לי בתוך העור בלי להתאמץ בכלל, ואני אומרת את זה בכאב גדול. הייתי מעדיפה שיהיה לי הרבה יותר קשה לעשות את התחקיר".
את הקריירה שלה התחילה בוימולד בטלנובלות ודרמות יומיות, אבל כבר לא מעט שנים היא מגלמת בתיאטרון דמויות שמספרות סיפורים חשובים, שנוגעים בסוגיות חברתיות בוערות. "וזאת שליחות שמרגשת אותי", היא מצהירה.
בימים אלה היא מחזיקה על כתפיה את ההצגה הנוקבת "העלמה והמוות" בתיאטרון באר־שבע, שעוסקת בימים שלאחר נפילת הדיקטטורה בצ'ילה. במרכזה נמצאת פאולינה, אישה ששורדת חטיפה, עינויים ואלימות מינית במשטר האימה של המדינה בשנות ה־80 של המאה ה־20. לאורך ההצגה, שבה הקהל יושב על קצה הכיסא ולועס את המתח, קשה לדעת איפה נגמרת בוימולד ומתחילה פאולינה. זה לא קורה בגלל טריק משחקי, אלא כי משהו בשחקנית המוכשרת הזו מסרב להעמיד פנים ונחרץ להגן על עצמה ועלינו, על כל אישה במדינה שמאז 7 באוקטובר מרגישה מחוללת, חשופה ופגיעה. קשה לצפות בנעשה על הבמה בלי לחשוב על שורדות השבי שלנו, מבוגרות וצעירות, שנאבקו על חייהן באומץ עילאי וחזרו גם כדי לספר את הזוועות שחוו.
שער זמנים מודרנים - אפרת בוימולד
(קרדיט: מיכל עמר שוורץ מוסיקה: Raz Burg- Summer Dive)
ריגוש מסוג אחר
גדלות הנפש של החטופות והחטופים שהתראיינו וגם של בני המשפחות שלהם נתנו לבוימולד הצצה לעולם של פוסט־טראומה. במחזה, בעלה של פאולינה מונה לעמוד בראש ועדת החקירה הנשיאותית חסרת השיניים, ופאולינה מבינה שלא תזכה לצדק ושהמקרה שלה לא ייחקר. כמה לא מפתיע החיבור האקטואלי לעיסוק הקולקטיבי שלנו בחטיפה, טראומה, עדות ואחריות, וכמובן בשאלות הנוקבות סביב הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית, כאשר אנחנו מטלטלים בין הדרישה לאמת מלאה, לבין הרצון הנואש לשים הכל מאחור ולחזור לחיים מתוקנים. אבל איך אפשר להצמיח עתיד על אדמה שלא נחפרה ונחקרה עד תום?
במחזה נכנסת בוימולד אל מדורת הגוף והנפש של פאולינה, שמזהה את קולו של אורח שמגיע לביתה (השחקן רון ביטרמן) וקולטת שזה הרופא ששנים קודם לכן חטף אותה למרתפי המשטר ופגע ועינה אותה. פאולינה תובעת לעצמה קול וצדק, גם אם זה מערער את הסדר. היא קושרת את הגבר לכיסא ומעמידה אותו למשפט שדה, ואינה מוכנה שהסיפור שלה ימשיך להיות מנוהל בידי גברים, בין אם אלה משפטנים, פוליטיקאים וכמובן בעלה (שאותו מגלם יואב דונט), שהמום מהסיטואציה, ולא מצליח להחליט למי להאמין - לאשתו האהובה, או למערכת השלטון המוחלשת, שלמרבה האירוניה הוא חלק ממנה.
מה הרגע שהיה לך הכי קשה בחזרות?
"היו הרבה רגעים קשים", היא מודה. "להיכנס לחדר חזרות בכל יום ולהטעין את עצמי בחוויות המחרידות האלה זה דבר לא פשוט בכלל. לא הכרתי את המחזה לפני כן והוא טילטל אותי. לא האמנתי עד כמה מחזה שנכתב ב־1990 נפגש עם המציאות שלנו היום ומבסס את כל מה שאמרתי לעצמי ולאחרים עוד לפני כן. השקט הזה שכביכול ועדות חקירה מעושות משיגות הוא שקט מדומה, שלא באמת ימגר את הצורך בריפוי אמיתי שיושג רק על ידי חתירה לאמת. פאולינה, כדי להביא מזור לנפשה, חייבת שהאמת תצא לאור ומכיוון שהחברה ומערכת המשפט לא מוכנות לעשות את זה עבורה, היא נאלצת לעשות את זה בעצמה ולחקור באומץ את החוטף שלה".
במהלך ההצגה שבה צפיתי היו רגעים שבהם אנחנו, הצופים, הגבנו כמי שנמצאים בעצמנו על הבמה, כלואים בעומק הטראומה של פאולינה, של החברה הישראלית כולה. כשההצגה הסתיימה, נשארנו לשבת עוד שניות ארוכות וגם מחיאות הכפיים התעכבו. "זה נכון. ההצגה מסתיימת ואנחנו קולטים שהקהל שותק. יש דממה ארוכה, עד שמתחילים למחוא כפיים, עד שמצליחים לצאת מעומק החוויה", מאשרת בוימולד, ומציינת שזה בדיוק מה שהיא אוהבת בתיאטרון, את המפגש הישיר עם הקהל. מפגש שהיא מקיימת כבר 25 שנים על בימות התיאטראות, וזאת למרות שנוטים לחשוב שהיא נולדה על מסכי הטלוויזיה. כאשר צוללים לעשייה שלה, נזכרים עד כמה השורשים האמנותיים של השחקנית המשכנעת הזו נטועים עמוק בתיאטרון, זאת למרות שחשוב לה להדגיש שהיא אוהבת את כל המדיומים.
"אני אוהבת את האינטימיות שהמצלמה מייצרת ואת האמת שהיא דורשת, ועם זאת המלאכה של התיאטרון היא שונה בתכלית השינוי, בגלל המפגש עם הקהל והחד־פעמיות של הדברים שקורים כאן ועכשיו ואין עוד טייק, זה ריגוש מסוג אחר, ויוצר יחסים בין הקהל והשחקנים".
"העוול ימשיך לבעבע"
את המחזה "העלמה והמוות" כתב המחזאי היהודי־צ'יליאני אריאל דורפמן, וכאמור יש בו ניסיון "לסגור חשבון עם העבר" בצורה מבוקרת וממלכתית, רמז אולי למה שמנסים כעת לעשות גם גורמים בממשלה שלנו, שלא רוצים לחקור את המציאות, אלא לטייח אותה. אבל אנחנו יודעים שאי־אפשר לטפל בטראומה בלי לחתור לגילוי האמת. ואכן, פאולינה לא מסוגלת לשאת חקירה שטחית של מראית עין ולכן היא לא שואלת שאלה משפטית, אלא שאלה קיומית: האם אפשר להמשיך לחיות במקום שבו האמת נותרת כלואה מתחת לעור ולא יוצאת לאור?
"והתשובה היא שאי־אפשר", בוימולד נדרכת, "וזה גם מה שאני כל הזמן אומרת, גם לפני שהמחזה הזה התגלגל לפתחי. פאולינה היא פעילה חברתית שפעלה כנגד המשטר הצבאי בצ'ילה בתקופת הדיקטטורה ושילמה על זה מחיר כבד. חטפו אותה, כלאו אותה במשך חודשים וביצעו בה מעשי זוועה ואחרי כמה חודשים שיחררו אותה. היא חוזרת הביתה לזרועות בעלה, המדינה יוצאת מדיקטטורה אל עבר דמוקרטיה, החברה סביבה מתעקשת לסגור את הפצע ולא לפתוח אותו יותר, למרות שזה הדבר ההכרחי עבור ריפוי אמיתי. למעשה, היא צריכה עכשיו להמשיך בחייה ובעצם נדרש ממנה דבר בלתי אפשרי, כולל זה שבעלה הוא חלק ממנגנון ההשתקה. ולכן הבחירה של המנהלת האמנותית איה קפלן להעלות את המחזה בישראל 2026 היא כל כך נכונה. כולנו מבינים שנדרשת ועדת חקירה ממלכתית, שחשיפת האמת היא הדרך היחידה לסגור את הפרק הזה בחיי האומה ובחיים של כל אחד מאיתנו. כל עוד זה לא ייעשה, העוול ימשיך לבעבע בעומקי הנפש".
בוימולד מגלמת תפקיד הופך בטן נוסף כמעט ערב־ערב בהצגה המצליחה "מותרת לכל אדם" מאת ובבימויה של קפלן, שמדברת על תופעה של סרבנות גט ונשים שנותרות עגונות. הגיבורה, אפי, שחולמת לנהל אולפנה, נשואה לבועז, הייטקיסט שעשה אקזיט, הם הורים לשלושה ילדים וגרים ביישוב דתי. בועז לא נותן לאפי את החופש שלה ומצר את צעדיה וכאשר היא דורשת להתגרש, הוא פונה לבית הדין הרבני כדי לדרוש שלום בית ומסרב לתת לה גט.
את התחתנת ברבנות?
"אני התחתנתי ברבנות", היא אומרת כמעט בהתנצלות שתכף תנמק, "זה היה ב־2009, כשהייתי בת 28".
היום לא היית עוברת ברבנות?
"הייתי צעירה, באתי מבית מסורתי, אבא שלי דתי לשעבר, היה לי חשוב לכבד את המסורת ולא הכרתי משהו אחר. אני מודה שלא עצרתי לשאול יותר מדי שאלות. הלכתי עם כוח האינרציה ועשיתי מה שכולם עושים. היום, עם הידע שיש לי ולא היה לי אז, אני חושבת שהייתי עושה אחרת", היא מודה בלי למצמץ, ואומרת שהדבר הכי חשוב שלמדה זה לעצור לשאול שאלות.
"גדלתי להיות אישה ששואלת שאלות, אבל בגיל צעיר לא הייתי כזו ולכן היום אני מלמדת את הילדים שלי לבדוק את הדרך ולא ללכת עם העדר. בית הדין הרבני, כפי שהוא מתנהל כיום, הוא לא מוסד שאני מתחברת אליו, האפליה המגדרית שקיימת בבתי הדין הרבניים היא משהו שאני לא יכולה לקבל אותו".
את משמיעה באומץ את דעותייך הנחרצות. האם את משלמת מחירים?
"אני כרגע לא מרגישה שאני משלמת מחיר. אנחנו רצים עם 'מותרת לכל אדם' בכל הארץ ומגיעים לכל הקהלים, כולל קהל של אנשים דתיים, וההצגה, שיש בה גם ביקורת כלפי החברה הדתית, וכלפי שלילת החופש מנשים, היא קונצנזוס. כאשר יש אמת, אי־אפשר שלא להסכים איתה. וזה נכון לכל דבר בחיים. האמת חייבת להיות נר לרגלינו וזה סוד ההצלחה בחיים".
מתגעגעת לאבא כל יום
בוימולד שמדברת על הצלחה, היא בעצמה אישה מצליחה מאוד, בת 45, אמא לשניים בגיל ההתבגרות, נשואה לעופר איזנברג, מתגוררים ברשפון הרחק מהרעש של העיר, אבל עדיין מספיק קרוב כדי להרגיש את הדופק ולהיות עמוק בעניינים. למשל, בסדרה הישראלית המצליחה "באש ובמים" שהיא משתתפת בה, מאת היוצרים חנן סביון וגיא עמיר, שבקרוב תעלה לעונה השנייה בנטפליקס. וכמובן בתפקיד מילה, האמא המאמצת בסדרת הקאלט כראמל על פי הספרים המצליחים של מאירה ברנע־גולדברג, שעולה החודש בעונה חמישית.
חזרת להיות כוכבת ילדים? אפשר לדבר על השיר שלנו, או שזה מציק?
"לפני כמה שנים, כשהילדים שלי היו יותר קטנים וביקשו לראות במה מדובר כי הם שמעו מהחברים שלהם על השיר שלנו, הראיתי להם פרק, ומהר מאוד הם שמו כריות על הפנים כי היו במבוכה לראות את אמא שלהם מתנשקת בטלוויזיה".
וגם אותך זה היום מביך להיזכר בזה, לחזור לדבר על זה?
"זה ממש לא מביך אותי, אני כל פעם מופתעת מחדש מההדים של הסדרה. כשעשינו אותה בזמנו, לא תיארתי לעצמי שיהיו לה כאלה חיים ארוכים".
טוב, עם כוכבים כמוך, נינט, רן דנקר ועמוס תמם, איך לא יהיה דיבור שממשיך עד היום.
"אני מודה לך על המחמאה", היא אומרת בתכליתיות וניכר שדחוף לה לסגור את הנושא.
איזו אמא את?
"וואו, אני תמיד אומרת שאני מעריצה נשים שיש להן ארבעה ילדים, שלא לדבר על חמישה ושישה. אני לא מבינה איך הן עושות את זה. אני מאוד טוטאלית ומאוד מושקעת בילדים, ככה ששני ילדים זה המון בשבילי ואני רוצה להאמין שאני מצליחה לייצר עם הילדים שלי קשר אוהב ועמוק, שככל שהם גדלים רק הולך ומעמיק ומתחזק. מעיין בת 16 ועומר בן 12 וחצי ואני יכולה להגיד שיש לי שני ילדים מדהימים, טפו חמסה, וכל אחד מהם אישיות מיוחדת והכי אני שמחה לספר שהם שניהם טובי לב".
ואיך היחסים עם הילדים של עופר?
"נהדרים, הם אחים של הילדים שלנו לכל דבר ועניין. הצלחנו לייצר משפחה מורכבת לתפארת".
ולפני שנה איבדת את אבא שלך האהוב, יגאל בוימולד ז"ל.
"אבא שלי, שבגיל 85 בהיותו אדם בריא לגמרי, הלך לישון ופשוט לא קם. הפצע הזה עדיין מדמם, השוק היה מאוד גדול. כמעט כל יום יש רגעים שבהם אני חוטפת שוק מזה שאבא שלי לא כאן ולא יהיה כאן יותר לעולם, ואני מאוד מתגעגעת אליו. הדבר האחרון שהוא ראה שעשיתי הייתה ההצגה 'מותרת לכל אדם'".
איך הוא הגיב כאיש דתי לשעבר?
"הוא מאוד התחבר להצגה ולמסר שלה והסכים עם האמירה החזקה שכל אדם באשר הוא אדם זכאי לחופש. לא צריך לתת הסברים או להצדיק את הרצון בחופש. זה משהו טבעי כמו לנשום".
