הדולר זול. ירוק אחד עולה רק כשלושה שקלים ותשע אגורות, מחיר זוג תפוחי עץ. מציאה. באפריל עלה דולר אחד 3.82 שקלים; הוזל במרוצת השנה בכ-20% לערך. הוזלת הדולר וייקור מקביל של השקל לא מדירים שינה מעיני הבכירים באוצר ובבנק ישראל, כולל השר והנגיד. הם רגועים ולא מכינים, נכון ליום חמישי בבוקר, התערבות מופגנת בשוק מטבע החוץ. מהטעמים הבאים: נפילה בשער הדולר היא ב-97% תופעה גלובלית, לא מקומית. מול מטבע היורו, לדוגמה, הוזל הדולר מסוף ינואר 2025 בשיעור דומה לשקל, ולפיכך שערו היציג של היורו בשקלים זז ב-2% בלבד. גם מול המטבע הבריטי שטרלינג לא התחזק השקל בשיעור שיכול להניע את בנק ישראל להיכנס ברגל גסה לשוק. השער בשקלים של הכתר הדני והקרונה השוודית נשאר ללא שינוי.
חיזוק השקל נתפס כמשקף את החוזק של הכלכלה הישראלית. עדיף כך מלדאוג לשקל חלש, כפי שדאגנו בחודשים הקשים של מלחמת חרבות ברזל. לפי הערכות בנק ישראל, התחזקות של השקל באחוז אחד מחלישה את האינפלציה השנתית ב-0.1% עד 0.2%. אבל התמסורת ממחיר הדולר למחיר המוצר בחנות לוקחת זמן ולכן לא רצוי להפסיק את התהליך בטרם מיצוי מלא שלו. הוזלת היבוא תלויה גם בלחץ הצרכנים.
היצואנים הגדולים והבינוניים, לפי נתוני האוצר, יודעים להגן על עצמם מפני תנודות בשערי מטבע החוץ ולשמור על רווחיות וכושר תחרות. רק מספר קטן של יצואנים קטנים וחברות הזנק בשלבי התארגנות עלול להיפגע זמנית.
החשבון הבסיסי במאזן התשלומים הבינלאומי של ישראל נשאר בעודף ניכר וחזוי להישאר בעודף. זרמי מטבע החוץ ימשיכו להיכנס ארצה וההשקעות הזרות היצרניות צפויות להתגבר. תופעה בריאה.
ויש גם רווח תקציבי: הירידה בשער הדולר מורידה את השווי בשקלים של החוב הישראלי במטבע חוץ ובכך תורמת להקטנה ביחס (הקדוש) בין חוב לתוצר. בלי מאמץ תקציבי. הללויה.
שורה תחתונה: כמו בעימות מול איראן, כמו בשלב ב' של הסכם על עזה, כך גם בשער הדולר מול השקל – הכל תלוי בדונלד טראמפ.
הרע במיעוטו
הצעת התקציב ל-2026, כפי שאושרה בכנסת בקריאה ראשונה, מאפשרת לממשלת ישראל להוציא עד סוף השנה קצת פחות מ-800 מיליארד שקל וליצור גירעון של מעל 90 מיליארד שקל. הסכומים בלתי נתפסים בחושינו הכספיים הרגילים. נדרש מאמץ עילאי כדי לצלול לתוכם ולגלות לציבור הרחב מה מסתתר מאחורי סעיפי ההוצאה הרבים והכתובים מהראש בעגה מיוחדת של עברית תקציבית. פה ושם צצות על פני הגלים תקנות תקציביות מקוממות במיוחד, אך הן לא יותר מטיפות בים. טיפות באוקיינוס. גוף התקציב הפך ליקום סגור ומסוגר מפני פולשים חיצוניים בדמות התקשורת החטטנית וכלכלנים חוקרים. השקיפות והפתיחות פינו מקום לעמימות ולטשטוש פוליטי מכוון.
כשוועדת הכספים של הכנסת נראית כמו שהיא נראית – שבר כלי פרלמנטרי – המעקב המקצועי אחר התקציב מוטל כעת על בנק ישראל, שנגידו משמש יועץ כלכלי רשמי לממשלת ישראל. תפקיד בעייתי במיוחד בממשלה ששמה הולך לפניה כשונאת יועצים ויועצות ולא מוכנה להקשיב לקולם. וכך קרה שבדיון מכריע בממשלה השרים הרשו לעצמם להתעלם מדרישתו של הנגיד, פרופ' ירון, לקבוע גירעון תקציבי כפי שהמליץ הדרג המקצועי באוצר, 3.2% מהתוצר המקומי החזוי השנה. בתמיכת נתניהו ושתיקת סמוטריץ' אושר גירעון הרבה יותר עמוק, קרוב כפסע ל-4% מהתוצר. עוד כ-16 מיליארד שקל להוצאות מיותרות, ברובן פוליטיות ומגזריות. באותה ישיבה כלכלית אף דרשו שרים לא מעטים להרחיב את הגירעון ל-5% עד 6% מהתוצר המקומי. אין בעיה, אמרו, אפשר לשפוך כסף חופשי. כסף פוליטי, כמובן. מבחינתם, היחס בין החוב לתוצר יכול לקפוץ גם ל-80%; כשזה יקרה, הם הרי כבר לא יכהנו כשרים.
את הביזה הזו הצליח הנגיד לבלום ולמנוע – ועדיין, הצעת התקציב כפי שהונחה על שולחן הכנסת וזכתה לאישורה בקריאה ראשונה רחוקה מלענות על צרכי המשק האמיתיים. ההשקעה בתשתיות בכלל ובתשתיות התחבורה (רכבות קלות ומטרו) וטכנולוגיה (מחשבי-על ובינה מלאכותית) נמוכה מדי, הכספים הקואליציוניים חסרי התועלת גבוהים מדי, אין תמריצים של ממש ללימודי ליבה במגזר החרדי ולהעלאת רמת החינוך בפריפריה. רפורמות החיוניות להעלאת פריון העבודה נקברו כלא היו. בנאום התקציב בכנסת שיבח השר סמוטריץ' במילים חמות את עצמו והותיר את המאבק ביוקר המחיה לאחרים.
הצמרת הכלכלית בירושלים מעריכה שמשלחת קרן המטבע הבינלאומית, המקיימת כעת סבב פגישות בארץ, תציין בסקירתה הדו-שנתית שעיקריה יתפרסמו בקרוב הן את האיתנות המופלאה של המשק הישראלי אחרי שנתיים של מלחמה רב-חזיתית (הודות ליזמות ויצירתיות של מגזר העסקי ויציבות ועצבים חזקים של החברה האזרחית) והן את היות התקציב ל-2026 מאכזב ומוחמץ. רע במיעוטו.
החורף האירופי
נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי לא הגיע לכנס הפורום הכלכלי עולמי בדאבוס בשבוע שעבר כדי להתחכך באליטות ולעשות סקי. הוא בא לשאת דברים פומביים ולהעביר מסר; דבריו היו נוקבים, מזעיקים ורוויי ייאוש. בסמוך לנאומו פירסם המכון הבריטי למחקרי מלחמה אומדן מספרי דרמטי: שני מיליון בני אדם, חיילים ואזרחים, נהרגו ונפצעו קשה מאז פלישת רוסיה לאוקראינה לפני ארבע שנים, מהם מיליון וחצי רוסים וחצי מיליון אוקראינים. כ-30 אלף חיילים רוסים ועוד מספר לא ידוע של חיילים צפון קוריאנים נהרגים או נפצעים מדי חודש במלחמה חסרת תכלית, חסרת תועלת וחסרת הישגים שהנשיא פוטין ומשרתיו בקרמלין מנהלים. במשק הרוסי הנתון לעיצומים כלכליים בינלאומיים מחמירים כבר ניכרים בבירור סדקים מעמיקים: מחוסר במוצרי יסוד, אינפלציה מתעצמת, שכר נשחק ואבטלה מתפשטת.
איך יכול להיות, שאל זלנסקי בנאומו את ראשי מדינות אירופה שנכחו באולם הקונגרסים המחומם בעיירה השווייצרית שנכנסה לתולדות התרבות כמקום ההתרחשות של הרומן המפורסם "הר הקסמים", שאתם כה חרדים מרצונו של הנשיא טראמפ לקנות או לשכור חתיכה מאי הקרח גרינלנד עד שאתם מוכנים לשלוח לשם כוח מגן צבאי - אבל אינכם מוכנים לשלוח אף חייל לחזית המדממת שלאורכה מגנה אוקראינה על אירופה מפני התוקפנות הרוסית?
מילא גרינלנד, המשיך בהאשמותיו זלנסקי, הסתכלו נא על איראן: "מול נהרות הדם שנשפכו במסע הדיכוי הרצחני של המשטר האיראני יצאו הפוליטיקאים האירופיים לחגוג בשקט את חג המולד. כאשר הם חזרו סוף-סוף מחופשת השלג הממושכת, האייתוללות כבר טבחו רבבות מפגינים מוחים", אמר במרירות סרקסטית זלנסקי.
"אירופה", זעק מדם ליבו נשיא אוקראינה, "אוהבת לדון על העתיד ונמנעת מלפעול באופן שיעצב את העתיד. היא מפוצלת, מסוכסכת, משותקת, מחפשת מפלט מהחלטות קשות. אבל אי-אפשר לבנות סדר עולמי חדש מתוך מילים בלבד. חייבים לפעול". רדיפת השקט בכל מחיר הופכת את השקט לרפש.
פרופ' נוריאל רוביני, מהכלכלנים הבולטים והמצוטטים בעולם, יהודי ממוצא איראני יליד איסטנבול, הוסיף לקינת זלנסקי אזהרה כלכלית. לדבריו, "הסיכון הכבד ביותר המרחף מעל אירופה הוא הפיגור הטכנולוגי והכלכלי שלה. מ-2008 התוצר המקומי הריאלי של מדינות האיחוד האירופי עלה ב-13.5% לעומת עלייה של קרוב ל-90% בתוצר המקומי הריאלי של ארה"ב. אפילו במדינה הענייה ביותר בארה"ב, מיסיסיפי, התוצר לנפש גבוה מהתוצר לנפש בצרפת ואיטליה ומממוצע של מדינות האיחוד האירופי".
מבין 50 חברות הטכנולוגיה הגדולות והמובילות בעולם, גילה פרופ' רוביני, 25 הן אמריקאיות ו-4 בלבד אירופיות. אירופה, לדבריו, כלל לא משתתפת במרוץ לצמרת הבינה המלאכותית, בגלל "היעדר שוק מימון דינמי של חברות הזנק, היעדר תמריצים משמעותיים להשקעות טכנולוגיות ורגולציה מופרזת, מקוטעת וחונקת. מלבד שתי המעצמות הגדולות, ארה"ב וסין, החדשנות הטכנולוגית מרוכזת ביפן, טייוואן, קוריאה הדרומית וישראל".
אבל אולי לא הכל אבוד: בסוף השבוע אמור האיחוד האירופי לקבל באיחור של עשור החלטה המגדירה את משמרות המהפכה של איראן כארגון טרור. בעקבותיה ייאלצו החברות האירופיות להפסיק לסחור עם גופים איראניים החשודים בקשרים עם המשמרות. נחכה ונראה.
