טניס הנשים נפרד מ-2025 עם ניצחון של ילנה ריבאקינה המייצגת את קזחסטן על ארינה סבאלנקה המייצגת את בלארוס במשחק המכריע בטורניר גמר הסבב. הגמר הגדול הראשון של 2026, בגראנד סלאם הראשון של השנה, יפגיש ביניהן שוב במלבורן, שחזור של גמר 2023 באליפות אוסטרליה. יכול להיות שאלו זוג סנוניות המבשרות על הצמד שעומד לשלוט בענף, כמו קרלוס אלקראס ויאניק סינר אצל הגברים, אבל ההיבט הפוליטי התעלה על המקצועי אחרי חצאי הגמר, והפך את האווירה לכל כך טעונה וסמיכה שאפשר היה לתת בה ביס.
הכל טמון בטרמינולוגיה – הניסוח בפתיח, "מייצגת את", מכוון. כי ריבאקינה (5 בעולם) היא בכלל טניסאית רוסייה, שעזבה בגיל 18 אחרי שקיבלה הצעה כספית מפתה מקזחסטן והחליטה למקסם את הפוטנציאל שלה בתנאים טובים יותר. היא לא גרה באף אחת מהמדינות, אלא בכלל בדובאי; סבאלנקה, הטניסאית הבכירה בעולם, היא בלארוסית גאה, אבל לא יכולה לחגוג עם הדגל שלה בתחרויות ובאתר הרשמי של הסבב בגלל החרם על רוסיה והתומכת הגדולה שלה בלארוס, שמותיר אותה עם ריבוע ריק ונייטרלי. בחצי הגמר היא ניצחה 2:6, 3:6 את אלינה סביטולינה האוקראינית, שכהרגלה סירבה ללחוץ את ידה של סבאלנקה או להצטלם איתה בגלל המלחמה המתמשכת. איכשהו, סביטולינה קיבלה הגרלה מתריסה, ובדרך הייתה צריכה גם להתעלם מקיומן של דיאנה שניידר ומירה אנדרייבה הרוסיות, שלא קיבלו ממנה לחיצת יד אחרי שהפסידו לה.
זה מה שנקרא סמטוחה. בליל פוליטי מייאש שיצרה הפלישה הרוסית לאוקראינה, עם זהויות ספורטיביות שהופכות לסמלים לאומיים, וריבאקינה אחת (3:6, 6:7 על ג'סיקה פגולה) שבניגוד לטניסאיות רוסיות אחרות לא עזבה את מולדתה בגלל כל הרעש הזה, אלא בשביל כסף, שבסוף מנצח הכל. מעניין אם סביטולינה הייתה לוחצת את ידה אם היו נפגשות בגמר... את ההופעה שלה בטורניר סיכמה סביטולינה: "אנשים עוברים חיים מפחידים ואיומים באוקראינה, אז אין לי פריבילגיה להיות עצובה מההפסד, כי אני בת מזל".
הנשיאה רומזת על שינוי
אולימפיאדת החורף תיפתח בעוד שבוע באיטליה, בהשתתפות 13 ספורטאים רוסים ושבעה בלארוסים שיתחרו כמשלחת נייטרלית. במשחקי החורף בבייג'ינג ב-2022 הם עוד התחרו פחות או יותר כרגיל – בלארוס כבלארוס ורוסיה כ"ועד האולימפי הרוסי" בגלל שערוריית הסמים, אבל מעט לאחר טקס הסיום, ובמקביל לתחילת הפלישה, הוועד האולימפי הבינלאומי החליט על השעיה גורפת של שתי המדינות. לספורטאים שלהן שרצו להתחרות בכל זאת (רק בודדים, ללא נבחרות) הוצבו תנאים מחמירים: הם יהיו חייבים להתחרות כנייטרלים, ללא שום קשר לשלטונות או לארגון כלשהו בארצם, אסור להם להיות קשורים לצבא או לארגון אכיפה כלשהו, הם חייבים לעמוד בדרישות בדיקות הסמים, ואם נמצאה בעברם תמיכה פומבית במלחמה – הם בחוץ.
אבל ככל שהזמן עובר, המלחמה מתרחקת מהתודעה ואפשר לחוש בריכוך. בצעד סמלי, לפני מספר חודשים מרבית הגופים המנהלים של הענפים הרלוונטיים הצביעו על ביטול החרם במשחקי החורף הפראלימפיים. למרות שזה קרה בתקופה בה לא היה כבר סיכוי שרוסים ובלארוסים יצליחו להשיג את הקריטריון (ואכן לא ייוצגו במשחקים), זו הייתה הצהרה משמעותית.
מעבר לכך, הוועד האולימפי כבר החליט לאפשר השתתפות חופשית לרוסים ובלארוסים בתחרויות נוער, ובראשן אולימפיאדת הנוער, ונשיאת הוועד החדשה קירסטי קובנטרי נוטה לכיוון המקל. היא ציינה לאחרונה כי אינה מוצאת היגיון בחרם על רוסיה לאור העובדה שצעד דומה לא ננקט נגד מדינות אפריקאיות שהיו מעורבות בעימותים צבאיים, ודיברה על הצורך בהקמת צוות מיוחד שיבחן את הקריטריונים להחלטות כאלה. גם שר הספורט הרוסי כבר דיבר על הרצון של מדינתו לחזור להתחרות באולימפיאדה שתיערך בלוס-אנג'לס ב-2028.
וכך, ספורטאיות כמו סביטולינה נותרות נטולות כוח במאבק שלהן להשיג הכרה למצוקה של אוקראינה. "זה יותר מסכסוך", אמר שר הספורט האוקראיני במחאה על ההחלטה בנוגע למשחקים הפראלימפיים, "זו שאלה קיומית" – אבל אחרי ארבע שנות לחימה, החרמות מתמוססים וכל מה שנותר לעשות בזירה הספורטיבית הוא ללא ללחוץ יד ליריבה.
