כאשר כל עיני המדינה נשואות אל איראן או עזה, קל לשכוח את אחת הסוגיות הגורליות ביותר העומדות בפנינו: הצפון. במהלך המלחמה פונו עשרות אלפים מתושבי הצפון מבתיהם על ידי המדינה או נמלטו דרומה למען ביטחונם. חלקם חזרו מאז, אך רבים לא.
כשביקרתי לאחרונה בצפון הייתי מוטרד מאוד לראות את המידה המסוכנת שבה האזור טרם התאושש. במטולה, למשל, שם יותר מ-150 בתים נהרסו באופן מלא או חלקי מפגיעת טילי חיזבאללה, עדיין לא חזרו מאות תושבים, בעיקר שוכרים, ומחסור חמור בעובדים מונע מבעלי בתים רבים לשקם את המבנים ההרוסים. ליאת כהן רביב, פעילה מקומית, אמרה לי שהעיר זקוקה לתיקונים בסך שני מיליון דולר, כולל רחובות ומדרכות שנהרסו על ידי הטנקים שלנו, וראש המועצה המקומית מטולה דוד אזולאי האשים את המאבקים הפנימיים בין שרי הממשלה בקצב ההתאוששות האיטי. הפוליטיקה מאיימת על הישרדותו של הצפון.
המצב בקריית-שמונה גרוע בהרבה. כמעט מחצית מהעיר נותרה ריקה, מה שהופך אותה לעיר רפאים. רבים מהתושבים שפונו במהלך המלחמה, ובמיוחד הצעירים, למדו לאהוב את החיים התוססים בערי החוף - ואין להם רצון לחזור לבתיהם האפורים, ולעיתים קרובות גם המסוכנים. כמה תושבים סיפרו לי שבקרוב מאות דירות יירכשו על ידי ערבים שלא יכולים לקבל היתרי בנייה בכפרים שלהם, והתוצאה עלולה להיות אובדן האופי היהודי של העיר הגדולה ביותר בגליל העליון.
אם לא יינקטו צעדים דחופים באופן מיידי, ישראל עלולה לאבד את הצפון. זה יהיה אסון מוסרי ואסטרטגי למדינה, ולכן יש להקצות מימון לא רק לשיקום האזור, אלא גם ליצירת תשתיות חדשות, תחבורה ומקומות עבודה.
בנוסף להערכות ולעדויות מדכאות, הביקור בצפון גם הניב כמה סיבות לתקווה. נכחתי בטקס חנוכת HUBayta ("הוביתה"), מרכז הייטק, סטארטאפים וחדשנות רב-קומתי באצבע הגליל. מאות יזמים צעירים קיבלו את ברכתו של הנשיא הרצוג וראשי המועצות ששיבחו את מחויבותם להחייאת הצפון. מאוחר יותר עצרתי ב"רוח הצפונית", חדר טעימות משקאות ויין בוטיק ברמה בינלאומית הממוקם בקריית-שמונה. אחד הבעלים הצעירים, מתן הררי, שיתף אותי בחזונו לפתוח מזקקה יוקרתית בקיבוץ כפר בלום. לבסוף עצרתי במלון "פסטורל" של הקיבוץ, ושמחתי לגלות שהוא מלא - אם כי רק בתיירים ישראלים - לסוף שבוע של מוזיקה צרפתית.
הצפון עשיר באנשים בעלי השראה וכישרון המחויבים לעתיד האזור. אסור למדינה לנטוש אותם, אלא להפך - להצטרף אליהם במימוש חזונם.
