תפיסת הביטחון של ישראל, כפי שניסח אותה בן-גוריון, קבעה שלעולם לא נוכל להתמודד כמותית מול העולם הערבי-מוסלמי ולכן עלינו להתבסס על איכות ועל מלחמות קצרות. באנלוגיה פרועה משהו לעולם המחשוב - איכות בחומרה, כלומר כלים וציוד, ואיכות בתוכנה, כוח האדם, רמתו והכשרתו. למרות שאלו היו הנחות היסוד של הביטחון לאורך השנים, הן עברו טלטלה אחרי כל מלחמה או מבצע גדול. אם מלחמת ששת הימים הייתה הוכחה ניצחת לנכונותם, הטראומה של יום כיפור פערה בהם סדק. הניסיון לתקן זאת באמצעות הגדלה מסיבית של סדר הכוחות התגלה בהמשך כגדול על תקציב המדינה, וגרם למסלול כאוב, ארוך שנים, של קיצוצים. עם זאת, מבחינה איכותית לפחות, סיימנו לאחר שבועיים כשהארמייה השלישית מכותרת, כוחותינו בגדה המערבית, ודמשק בטווח תותחינו.
הסדק שפערה הטראומה של 7 באוקטובר, גדול ומשמעותי לאין שיעור. ראשית, מלחמה ארוכה מעבר לכל מה ששיערנו בכמה חזיתות במקביל. שנית, היריבים הקרובים, חמאס וחיזבאללה, הוכנעו אולי אך לא הוכרעו סופית. שלישית, אירן והחות'ים מתאוששים מהמכות שספגו ונערכים לסבב נוסף. ורביעית, חשוב מכל: יתרון האיכות נשחק כמעט לחלוטין. הרפובליקה האיסלאמית עתירת הנפט הצליחה לבנות ב-47 שנה תעשיית ביטחון גדולה פי כמה מזו שבנינו אנחנו ב-78 שנים. היא גדולה כמותית ללא השוואה, אך גם איכותית. וברמה שאיננה נופלת מזו שלנו. לא ביכולת הפיתוח, לא בחדשנות, ולא במקוריות - בתחומים שבהם בחרו להתמחות. המל"טים שלהם באוקראינה שינו לדורות קדימה את פני המלחמה. מערכי הטילים הבליסטיים שלהם, שעוד ילכו וישתכללו, מדויקים כבר היום - ובמספרים של מעצמת-על. תעשיית הגרעין שלהם, לפני שנהרסה, הייתה ברמה עולמית. הצנטריפוגות שפיתחו הן בחזית הידע הטכנולוגי. די לקחת את האירוע שבו השתלטו והנחיתו על אדמת איראן מל"ט אמריקאי חמקן ב-2011 כדי להבין שזו מדינה עם יכולות מהמעלה הראשונה.
מהי, אם כך, המשמעות לגבי תפיסת הביטחון? היריב סגר את פער האיכות. האם הגדרותיו הבסיסיות של בן-גוריון אינן תופסות יותר? לא בהכרח, אם מתייחסים אליהן רק כמושגי יסוד. לחיל האוויר, לדוגמה, יש יותר מטוסי קרב מכלל מדינות העימות יחד - פער שהוא גם כמותי וגם איכותי, ולכן נכון יותר להתייחס למשוואת הכמות-איכות של בן-גוריון כאל יחס בין מכפילי כוח. הפתעה ומכפילי כוח. האניגמה במלחמת העולם השניה, כיפת ברזל, עומק המודיעין בעם כלביא ויכולות חיל האוויר - אלו מכפילי כוח טכנולוגיים שמכריעים את הכף, גם כשהיריבים שווים באיכותם הטכנולוגית. למרות שטויוטות גם הן הפתעה, כפי שלמדנו על בשרנו.
אבל בשקלול הלקח מבניין הכוח אחרי יום כיפור, בסיכוי להקמה מחדש של ציר הרשע במתכונתו הקודמת, לא מתקבל צבא הבנוי לשנתיים לחימה, בשבע חזיתות. מתקבל צבא לא גדול מדי, וחכם. אסור שלטראומה של 7 באוקטובר נגיב כמותית כמו שהגבנו ב-1973, ולמעשה גם אין לנו ברירה אחרת: 10,000 בחורי ישיבות לא יתגייסו לצבא, וצה"ל רק יינזק אם זה יקרה. מכפיל הכוח האנושי של מדינת ישראל מצוי אכן בציבור החרדי, בהחלט - בחריפות, ביכולות הקליטה והלימוד, בנים ובנות. אבל אנחנו זקוקים לראש שלהם מתחת לאלונקה, יותר מהכתפיים.
מכפילי הכוח הבאים יבואו מסייבר, בינה מלאכותית, אנרגיה וחומרים. למקד את השוויון בנטל רק במכסות חייבי גיוס לצבא זוהי שגיאה. צריך להקים במקום אולפנות טכנולוגיות מחוץ לצבא, כמרכזי פיתוח במיקור חוץ, ולחייב את ההנהגה הפוליטית למכסות גיוס כאלו, כחוזה האזרחי הבסיסי בין המדינה לחרדים. שיהיו בלי מדים, זה לא חשוב. מה הקשור לתפיסת הביטחון? בן-גוריון, במסמך שלו, עסק בחינוך ומיזוג גלויות אפילו יותר מבהגדרות מבנה צה"ל וזרועותיו. והוא צדק. החוזה האזרחי קודם לתפיסת ביטחון ומכתיב את כל היתר.
ידידיה יערי כיהן כמפקד חיל הים וכמנכ"ל רפאל
