היום זה אמור לקרות. הטקס. 14,820 צופים ב"רוב לייבר ארנה" במלבורן, ועוד מיליונים מול המסכים, אמורים לחזות בטקס הפורמלי שבו יוכתר נובאק ג'וקוביץ' (38) הסרבי כטניסאי הגדול בהיסטוריה. מעשית, אין על זה ויכוח. אבל אם ג'וקוביץ' ינצח היום את קרלוס אלקראס בגמר, ויזכה בתואר הגראנד סלאם ה-25 שלו, יותר מכל טניסאי או טניסאית אחרים בסבב, הוא יסתום את הגולל על כל ערעור מצד סוללת עורכי הדין פדרר-נדאל ושות'.
הקריירה והאישיות של ג'וקוביץ' תמיד דרשו כבוד. ג'וקוביץ' חיפש מלוכה, האתונות תמיד חיפשו אותו. השבוע זה קרה במהלך מסיבת עיתונאים שבה אחד הכתבים שאל את הסרבי לגבי הרדיפה שלו אחר תארים, אז מול פדרר ונדאל, וכעת מול אלקראס וסינר. ג'וקוביץ', שחוץ מרשימת זכיות בלתי נגמרת, גם רשם את שתי עונות הטניס הגדולות בהיסטוריה של הטניס המודרני (2011 ו-2015), ענה לכתב שהוא נוהג כלפיו בחוסר כבוד. מה הוא עוד צריך להוכיח?
לחצי הגמר נגד סינר, ג'וקוביץ' הגיע אחרי פרישות של יריביו בשמינית וברבע הגמר (ברבע הוא היה בפיגור שתי מערכות מול לורנצו מוזטי שנטש את המגרש). הוא נראה פגיע, בטח מול סינר, המדורג מספר אחת בעולם ואלוף אוסטרליה בשנתיים האחרונות. בחמשת המפגשים האחרונים ביניהם, סינר טחן את ג'וקוביץ' שניצח מולו רק בשתי מערכות. הסאבטקסט של שאלת הכתב היה ברור: בשביל מה ג'וקוביץ' צריך את זה.
סינר הכניס 75 אחוז מחבטות ההגשה הראשונות, וניצח ב-80 אחוז מהן. מדובר בנתונים מדהימים, שלא אמורים לתת שום סיכוי ליריב ממול לנצח את המשחק, בטח במערך הכוחות שנוצר בין סינר לג'וקוביץ'. ג'וקוביץ' מהדורת עד יום שישי בחצי הגמר היה אמור להפסיד, גם ג'וקוביץ' ש"רודף" אחרי סינר ואלקראס היה אמור להפסיד. ג'וקוביץ' היה חייב להמציא את עצמו מחדש. שוב.
חכם השבט
את הקריירה של ג'וקוביץ' אפשר להשוות לבנק השקעות בוול סטריט. כשהוא הגיע לבנק ההשקעות הזה, כבר היו שם שני אשפי פיננסים צעירים, יפים, עם הרקע הנכון, יצרני רווחים. בשביל הבנקאי פדרר והבנקאי נדאל, טניס היה דרך חיים, בשביל הבנקאי החדש, הצעיר והלא-מוכח ג'וקוביץ', טניס היה דרך להינצל מהמוות. הם גדלו בפנימיות טניס, הוא בבונקר. יש אנשים שהרסו את העולם, כדי להוכיח לעולם שהוא טעה לגביהם. זה היה המנוע שהתניע את ג'וקוביץ' בחלק העיקרי של הקריירה שלהם, עד שמנת הרווחים שלו עלתה על שניהם.
אני חושב שזאת תהיה טעות למדוד את ג'וקוביץ' מול שני האחרים רק במושגים של זכיות, תארים, רווחים, שהייה במקום הראשון בדירוג. צריך למדוד אותו גם במונחים של התקופה הזו. הוא היה צריך מטמורפוזה מנטלית ולהתחיל להגיע למשחקים כשהוא במצב של אנדרדוג, ובניגוד לפדרר ונדאל הוא משחק היום בסבב שבו קיימים עוד שני שחקנים, צעירים ממנו בהרבה וטובים לפחות כמוהו.
המשחק ביום שישי היה עוד מאסטרפיס של הסרבי, אבל אחר. אם השלבים הראשונים בקריירה שלו התאפיינו בחוזק מנטלי, סיבולת גופנית, וכמובן טניס מצוין, הרי שביום שישי ג'וקוביץ' כבר לא היה המשקיע הצעיר מוול סטריט שרץ על אינטואיציות תוך לקיחת סיכונים ועובד 20 שעות ביממה. נגד סינר, ג'וקוביץ' כבר היה המנהל הבכיר של קרן סיכון. חכם השבט. במקום לקחת סיכונים, הוא ניהל אותם. ג'וקוביץ' השכיל להבין בשנתיים את מה שזברב מסרב להפנים קריירה שלמה: שהוא לא יכול לנצח טניסאים טובים ממנו במכה מול מכה. הוא לקח סיכונים, התרכז בלשבור פעם אחת, ואחר כך, בכל משחק הגשה נגדו, הוא התרכז בעיקר לשמר אנרגיה לסרב שלו. ג'וקוביץ' המציא את עצמו מחדש. לסינר לא היו מספיק תשובות לסימני השאלה שג'וקוביץ' הציב נגדו.
ג'ים קורייר, שחקן העבר ומראיין הקווים המצוין בהווה, הזכיר לג'וקוביץ' המותש מיד לאחר המשחק את הדברים שאמר בסוף העונה שעברה, שלפיהם הוא לא ברמה של סינר ואלקראס. ג'וקוביץ' הינהן. השעה כבר הייתה אחרי אחת בלילה באוסטרליה. הוא כבר היה צריך לישון ולהכין את הגוף לגמר מול אלקראס. "אמרתי שיהיה קשה לנצח אותם, אבל לא אמרתי שזה בלתי אפשרי", הסביר ג'וקוביץ', "אמרתי שהם משחקים ברמה אחרת, והייתי חייב להביא את עצמי לרמה הזו". זן ואמנות אחזקת הנובאק.
היום מדובר בטקס. לא טקס פרישה. ג'וקוביץ' לא יקבל שעון או עט מוכסף. הוא מחפש גביע ששמו יהיה חרוט עליו בפעם ה-11. הוא מקבל את מה שתמיד ביקש, הזדמנות שווה מול כל הברוקרים האחרים, הוא יחפש לעשות את העסקה הגדולה האחרונה. זו שאחריה כולם, כולל התהילה והכבוד, ירדפו אחריו.
“אתה יכול להסביר איך ניצחת?" שאל עיתונאי את ג'וקוביץ' לאחר שהאחרון ניצח את אלקראס בגמר האולימפי בפריז. "שיכנעתי את עצמי שאני לא יורד מהמגרש אם אני לא אלוף", הוא ענה.
אם ג'וקוביץ' ינצח:
• יהפוך לשיאן הזכיות הבלעדי בגראנד סלאמים – גברים ונשים, עידן ישן ועידן פתוח. כרגע הוא בשוויון 24 עם האוסטרלית מרגרט סמית'-קורט
• יהפוך בגיל 38 לאלוף הגראנד סלאם המבוגר אי פעם. מאז שנת 1972 השיא שייך לאוסטרלי קן רוזוול, שזכה באליפות הביתית בגיל 37
• ישלים זכייה מספר 11 באליפות אוסטרליה, שיא כמובן. התואר הראשון שלו במלבורן הגיע לפני 18 שנה, והוא מעולם לא הפסיד שם בגמר
