היום זה אמור לקרות. הטקס. 14,820 נוכחים ב"רוב לייבר ארנה" במלבורן, ועוד מיליונים מול המסכים, אמורים לחזות בטקס שבו יהפוך קרלוס אלקראס (22) לשחקן הצעיר ביותר בהיסטוריה שזוכה בכל ארבעת הגראנד סלאמים. שמונה שחקנים זכו עד עכשיו בכל ארבעת התארים, רק ארבעה (פדרר, ג'וקוביץ', נדאל ואגאסי) מהעידן המודרני. נדאל, בגיל 24, היה הצעיר ביותר לעשות זאת. זו המטרה של אלקראס היום. זו משימת חייו: לשכתב את ההיסטוריה של הענף.
זה לא יהיה קל. אלקראס שרד חצי גמר מרתוני מבחינה מנטלית ופיזית נגד סשה זברב. אם שוב יסבול מהתכווצויות, אף שופט בר דעת לא ייתן לו מנוחה, וג'וקוביץ' הוא רב אמן בפסיכואנליזה על המשטח. ג'וקוביץ' גם מוליך בדו-קרב ביניהם (4:5, כולל המפגש ביניהם ברבע הגמר באוסטרליה, הניצחון האיכותי ביותר של ג'וקוביץ' בשנה שעברה), והמגרש הקשה באוסטרליה הוא המגרש הקשה ביותר עבור אלקראס: בשלושת הסלאמים האחרים הוא השיג 89 אחוזי ניצחונות, באוסטרליה הוא השיג 73, והשנה זו הפעם הראשונה שבה הוא עובר את שלב רבע הגמר בטורניר.
ויש גם העניין הפעוט הזה שמולו יתייצב גדול הטניסאים בהיסטוריה, שגם לו יש הזדמנות לשכתב את ההיסטוריה. לאלקראס, בכל מקרה, תהיה הזדמנות נוספת לרשום את ההישג ההיסטורי שלו. חלון ההזדמנויות של ג'וקוביץ' יותר צר. הוא יהיה נואש לניצחון.
המטרה האוסטרלית
אלקראס מודע להיסטוריה. בגיל 19 הוא היה המדורג 1 בעולם הכי צעיר מאז שהחל הדירוג הרשמי בתחילת שנות השבעים. תואר גראנד סלאם שביעי יפתח רווח שמן בינו לבין יאניק סינר, המתחרה היחיד שלו, וזה אף פעם לא דבר רע כשאתה שובר שיא שבו מחזיק אחד משלושת הגדולים. ביום שישי אמר אלקראס שזכייה באליפות אוסטרליה היא המטרה העיקרית שלו ל-2026 וכי הוא מעדיף לזכות בטורניר במלבורן על פני זכייה מכופלת בתארי גראנד סלאם אחרים. עד כדי כך זה חשוב לו.
כדי להפוך לטניסאי הצעיר בהיסטוריה שזוכה בכל ארבעת הטורנירים הגדולים, אלקראס יצטרך להתעלות מעל מספר מכשולים: הוא יצטרך להתאושש פיזית מהמרתון שאותו עבר נגד זברב בחצי הגמר. זה נכון שגם ג'וקוביץ' שיחק חמש מערכות נגד סינר, אבל חייבים לזכור שג'וקוביץ' עבר את השמינית בלי לשחק והיריב שלו פרש במהלך רבע הגמר. ג'וקוביץ' טען שחלק מההפסדים החד-צדדיים שלו לאחרונה לסינר ואלקראס נבעו מהעובדה שהוא הגיע סחוט למפגש נגדם. לא בטוח שזה המקרה הפעם.
עוד פקטור חשוב יהיה הקהל. ג'וקוביץ' מעולם לא הפסיד בגמר באוסטרליה, והוא לא הפסיד משחק בערב מאז 2018. באוסטרליה יש קהילה גדולה של סרבים, וגם הקהל הנייטרלי יהיה בעד הסרבי: הם מבינים שאלו ההזדמנויות האחרונות לראות היסטוריה, והפעם הבחירה לעודד את האנדרדוג דורשת תמיכה בג'וקוביץ'. זה לא דבר שאלקראס רגיל אליו. הוא רגיל לקבל אנרגיות מטורפות מהקהל, והקהל הזה עזר לו לברוח מהפסד לזברב בחצי הגמר.
אבל המכשול הגדול ביותר של אלקראס יהיה מכשול פסיכולוגי. כל יריב אחר סוחט מאלקראס את משובת הנעורים שלו, את האתלטיות, התיאטרליות הדרמטית. כל משחק נגד ג'וקוביץ' מהווה אינקוויזיציה עבור אלקראס. ג'וקוביץ' מוציא מהספרדי את כל מה שטוב בו, אבל גם את כל מה שרע. אלקראס הודה בכך בסיום הדו-קרב ביניהם בחצי גמר אליפות ארה"ב בשנה שעברה. וזה היה משחק שאלקראס ניצח בו די בקלילות בשלוש מערכות חלקות.
המלחמה הפסיכולוגית של ג'וקוביץ' נגד אלקראס התחילה שנייה אחרי הניצחון שלו על סינר בחצי הגמר. ג'וקוביץ' טען שהניצחון שווה ערך לזכייה בסלאם. זו טענה סנטימנטלית, ולג'וקוביץ' יש 24 סיבות לא לעשות את ההשוואה הזו. ג'וקוביץ' אומר: עשיתי את שלי, ומתחיל להרדים את אלקראס. אפשר להיות בטוחים שג'וקוביץ' ימצא עד לגמר את האנרגיה והמוטיבציה לנצח את אלקראס. אלקראס יהיה חייב לענות לו.
מתקן עינויים
ג'וקוביץ' מודע לזה שהוא נמצא בראש של אלקראס. בשנה שעברה, ברבע הגמר במלבורן, הספרדי שינה את האסטרטגיה והטקטיקה שלו כמעט בכל נקודה. זה היה מראה מכמיר לב. טניסאי מהטופ העולמי שמשתמש במחבט שלו כמו שקוסם משתמש בשרביט, פשוט נמס על המגרש. אין הגדרה אחרת.
אלקראס לא יכול להרשות את זה לעצמו היום. הוא יודע: הדרך לשכתוב ההיסטוריה עוברת דרך מתקן העינויים המנטלי שיציב לו היום הטניסאי הגדול בהיסטוריה.
אם אלקראס ינצח:
• יהפוך בגיל 22 לטניסאי הצעיר ביותר שמשלים זכייה בכל ארבעת הגראנד סלאמים, וישבור את השיא של רפאל נדאל שהיה בן 24
• יעקוף את סטפן אדברג ובוריס בקר וישתווה לג'ון מקנרו ומאטס וילאנדר במקום התשיעי בכל הזמנים עם 7 זכיות בגראנד סלאם
• יניף גביע על חשבונו של ג'וקוביץ' בפעם השלישית בקריירה, אחרי שכבר ניצח אותו פעמיים בגמר ווימבלדון (2023 ו-2024)
