ימי שישי בקשת הם כמו טיול מאורגן. אירוע שהוא כולו חברות כפויה עם מגוון אטרקציות וכריכי טונה כדי לטשטש את הזרות ואת ריח המושבים המסריחים באוטובוס.
האטרקציות התחילו עם החברות "גלית ואילנית" שניצבו בפני דילמה מוסרית: האם ראוי שחברי ילדות ב"מירוץ למיליון" - תוכנית של אותה זכיינית - ישתתפו יחד בתוכנית אף שהם נשואים לאחרים. מי יעלה על הדעת שאפשר שיהיו בחייך עוד אנשים שהם לא בן או בת הזוג.
אחר כך ממשיכים ל"חיים ומעיין". הם מהעתיד. מפרמטים מחדש את פספוסים עם יגאל שילון לידי מתיחת חייל מילואים שהוא גם חשמלאי כדי לתת שלט פרסומי שנתרם בכלל על ידי חברה אחרת. ככה עושים תוכן בחינם.
משם ממשיכים לאטרקציה העיקרית. כאן כבר לא מדובר בשמות פרטיים אלא בפירמת עורכי דין: "אופירה אוחנה סרי", שבה כל אחד מביא לשולחן מהניסיון והידע שלו. אלי אוחנה, אגדת כדורגל בעבר, מביא את האני מאמין שלו בביבי. ברק סרי, יועץ תקשורת ופרשן, מביא את היותו אנטי ביבי. ואופירה, פעם עם ברקו, אחר כך עם לוינסון ואז עם נקודה, אמורה להיות המתווכת, המבוגרת האחראית. האם זה עובד? מי יכול לדעת עם כל הצעקות.
כדי להכיר את כולם ולהירגע שאנחנו בידיים טובות קיבלנו חשיפות מהמנחים. אוחנה מכור לגיהוץ, סרי אוהב לשיר. אסייג גדלה בבניין לא מפואר בדימונה וכבר אז דיווחה על החדשות לשכנים. אחר כך צעקו על חוק הגיוס. צווחו על האם נתניהו כאן כדי לפלג או לאחד. בראיון עם משה רדמן אבוטבול, ממובילי המחאה ועכשיו ממפלגת "הדמוקרטים" של יאיר גולן, כבר לא היה טעם להנמיך.
העניין בראיונות מסוג כזה הוא שהם לא מסוגלים ליצור דיון מורכב או אפילו דיון. למעשה, רוב הפעמים הראיון נראה כמו חקירת העד והפיכתו לנאשם. "איך אפשר להאמין לך" הייתה השאלה הראשונה של אסייג. למה? כי רדמן אבוטבול אמר פעם שלא ירוץ לפוליטיקה.
באחת על אחת ראיינה אסייג את עדי אשכנזי ושיחקה איתה רוני קובן. מי ראויה להיות ראש ממשלה ומי לא. בראויות היו: רותי ברודו, עינב צנגאוקר, מירי רגב, מרים פרץ, נעמה לזימי ואילנה דיין.
לא ראויות היו איילת שקד, פנינה רוזנבלום, טלי גוטליב, שקמה ברסלר ויעל דורון, הפסיכולוגית מ"חתונה ממבט ראשון". מה עם "סברי מרנן" או "סודות הנדל"ן"? גם שם היו יכולים להיות יופי של מנהיגים.
"אני יכולה לקרוא לך אוחנה?" שאלה אסייג את המנחה החדש שלצידה. "אני מעדיף אלי", ענה. "אני מעדיפה אוחנה", השיבה. ואז שאל אותה סרי: "אז למה את שואלת אותו בכלל?" ושניהם צחקו. זו שאלה מצוינת. גם ככה אף אחד לא בא להקשיב.
