"מותו של אחי לוליק הוא אבידה גדולה לתרבות הישראלית ואבידה גדולה לנו", אמר אתמול אושיק לוי בעקבות פטירתו של אחיו, הזמר לוליק, בגיל 87. "במשך שנים רבות הוא שימר את שירי הלדינו שגדלנו עליהם והופיע עם הכובע השחור והגיטרה, שהיו מזוהים איתו. בשנים האחרונות היו לו המון בעיות בריאות, שהחלישו אותו. בשבוע שעבר הוא נפל וסבל משטף דם במוח. בבית החולים שיבא הרדימו אותו, הנשימו וניסו להציל אותו, ללא הצלחה".
לוליק לוי נולד בשם אברהם חיים יצחקוב לוי. אביו היה ממוצא תימני-בולגרי, ואמו ממוצא בוכרי-יווני. את הרומנסות הספרדיות בלדינו ואת שפת הלדינו כולה למד מאמו.
כנער היה חבר בנוער העובד והלומד, ובמהלך הכשרה שעבר בקיבוץ נחשולים קיבל מחבריו את הכינוי "לוליק" שהפך לשמו הפרטי הרשמי ובהמשך גם לשמו הבימתי. בתחילת שירותו הצבאי שירת כחייל קרבי בגולני והשתתף במבצע קדש. מאוחר יותר הצטרף ללהקת פיקוד צפון, שבמסגרה ביצע כסולן את השיר "השריונים יצאו". אחרי השחרור בחרה בו נעמי שמר להקליט את שירה "העיר הלבנה", שבוצע אחר כך על ידי אריק איינשטיין ואחרים. לוליק זכה להצלחה גם עם השיר "זמר המלח האיטלקי".
בשנות ה-60 וה-70 השתתף בהפקות רבות, בהן המחזמר "איש למנשה" והמופעים "איש חסיד היה" (שהוקדש לשירים חסידיים) ו"נסיעה מדומה" (שירי לאה גולדברג שהלחין סשה ארגוב). בעשורים הבאים התרכז בהקלטת שירים בלדינו. ב-2003 נפצע בתאונת דרכים, ובעקבות זאת התקשה לנגן בגיטרה והפסיק להופיע. כעבור תשע שנים חזר לבמות, אבל בתדירות נמוכה.
ב-2015 זכה בפרס מפעל חיים מטעם איגוד אמני ישראל, וכעבור שנתיים בפרס מטעם משרד התרבות והספורט לאמנים ותיקים. הותיר אישה, רונית, וארבעה ילדים.
בשביל אושיק לוי, שהיה צעיר מלוליק בשש שנים, המוות הזה הוא אסון שלישי שנופל עליו בשנים האחרונות: ב-2020 נפטרה אשתו עדנה מסרטן, ובאוקטובר האחרון הכריע הסרטן גם את בתו נועה, בגיל 43. "זה משהו פסיכי", אמר אתמול לוי, "כאב שקשה לתאר. יש לי עוד ילדים, נכדים וחברים וכמובן מוזיקה. חייבים להמשיך לחיות".
