עבור מיליוני אנשים שהיו ילדים בשנות ה-80 וה-90, קתרין או'הרה הייתה האמא הפגומה, מלאת ייסורי המצפון, שנטשה אותנו אבל עשתה הכל כדי לחזור הביתה. בסצנת הסיום של "שכחו אותי בבית" (1990), אחרי שמקולי קאלקין נשכח על ידי אמו (או'הרה) בדרך לחופשה ובילה שבוע לבד בביתו, מופיעה האם בבוקר חג המולד אחרי שחצתה אוקיינוסים ונסעה במשאית בדרך לאיחוד איתו. בסרט ההמשך היא שכחה את בנה שוב. איפה שירותי הרווחה?
קשה היה שלא לאהוב את הדמות הזו, למרות פגמיה, וקשה היה שלא לאהוב את או'הרה, השחקנית הקנדית שמתה שלשום בגיל 71 ממחלה. אף שלא הייתה כוכבת, הייתה מהשחקניות המוערכות בתחום, עם קריירה בת כ-50 שנה בקולנוע, בטלוויזיה, בדיבוב סרטים מצוירים – והייתה פשוט אישה מצחיקה עד דמעות.
היא התפרסמה בשנות ה-80 בתוכנית המערכונים הקנדית Second City Television, שם פגשה קומיקאים צעירים שהתמחו כמוה בהומור יבש וערמומי והפכו לשותפיה בהמשך הקריירה: ג'ון קנדי (שהופיע לצידה בסצנה הכי נוגעת ב"שכחו"), יוג'ין לוי, מרטין שורט, ריק מוראניס – כולם הצטיינו בהוליווד. במיוחד בלטו בסרטים מז'אנר המוקומנטרי שפיתחו עם הבריטי כריסטופר גסט, בהם "מחכים לגופמן" ו"משב רוח מוזיקלי". זכור גם תפקיד המשנה המושלם של או'הרה בסרט "ביטלג'וס" ובהמשכו – שוב כאמא קפריזית ולא מושלמת.
בשנים האחרונות היא נהנתה מקאמבק מרשים וזכתה בגלובוס הזהב ובאמי על תפקידה ב"שיט'ס קריק" שיצר חברה לוי ושהחדירה הומור קנדי ללב המיינסטרים האמריקאי. היה לה גם תפקיד משנה עסיסי ב"הסטודיו" של סת' רוגן בשנה שעברה. רבים משותפיה הספידו אותה מאז נודע על מותה, אבל ההספד המרגש מכולם היה של מקולי קאלקין, כבר בן 45, שנפתח במילה "אמא".
