עלה בידי להשיג את הסכמתו של הצייר שאגאל על ביצוע עבודה מסוימת בבניין הכנסת". כך בישר יו"ר הכנסת קדיש לוז בישיבת נשיאות הכנסת הרביעית שהתקיימה ב-7 באוקטובר 1960. לימים אותה יצירה 'מסוימת' תהפוך להיות לאחד מנכסי הצאן האומנותיים החשובים ביותר של העם היהודי.
במלאת 60 שנה לחנוכת משכן הכנסת, נחשפים כעת לראשונה מכתבים מרגשים בצרפתית, רוסית ויידיש בכתב ידו של האמן האגדי מארק שאגאל, אשר שופכים אור חדש על הדרך בה פיקח על יצירות המופת האייקונית שלו - הפסיפסים והשטיחים המונומנטליים בטרקלין הכנסת. המסמכים והתמונות, שנחשפים עכשיו לציבור, מציגים את המאבק האמנותי והאישי של האמן בעבודתו על היצירה שמפארת את משכן הכנסת ושאותה עשה שאגאל ללא עלות כתרומה לעם היהודי.
"אני חולם על הפתיחה הקרובה של הפרלמנט", כתב שאגאל באחד המכתבים שחושף כעת ארכיון הכנסת לראשונה, בין אלפי תיקים שנסרקו לקראת ציון ה-60 למשכן הכנסת, וחושפים את ההתכתבויות האישיות שלו עם יו"ר הכנסת דאז ואנשי ועדת הביצוע לבנין הכנסת. מהמכתבים עולה גם הקשר העמוק שלו עם המדינה: "לא אוכל לשכוח את טוב הלב והיחס היהודי החם אותו קיבלתי בביקורי בארץ".
כדי למצוא את ההשראה לעבודתו הגיע שאגאל לביקור ראשון באתר הבניה של המשכן כבר בדצמבר 1963 ובהמשך סייר לאורכה ולרוחבה של הארץ. הוא הדרים עד אילת כדי לשאוב השראה אומנותית והיסטורית ליצירתו. בהתכתבויות האינטימיות שנחשפות כעת וחלקן נמצאו בעזבונו של היו"ר לוז, חתם שאגאל במילים, "עבדכם הנאמן", ותיאר את הלחץ שחש במהלך עבודתו: "אני דואג לגבי ההתקדמות. אני מקווה שהכל יהיה לטובה", כתב ביוני 1966 לידידו היו"ר.
"המכתבים הללו לא רק מצביעים על אתגרים טכניים בעבודתו של שאגאל, אלא גם על ההתמודדות הרגשית של האמן עם העבודה שכה מזוהה עם המשכן", אמרה שרון סופר אוצרת האמנות של הכנסת שתחנוך את התערוכה הייחודית בכנסת לרגל אירועי ה-60. יש בגילויים גם תצלומים מעזבונו של הצלם הלל בורגר המתעדים את יצירת הפסיפסים בכנסת, ותצלומים של הצלם הצרפתי דניאל פרנק מתעדים את מלאכת המופת של אריגת השטיחים.
בין התמונות שרואות אור לראשונה, ניתן לראות את שאגאל עצמו מצייר את הסקיצה הסופית לשטיחים בבית המלאכה שלו בצרפת, היצירה שעל בסיסה שזרו אומני הגובלן אינספור חוטים צבעוניים במשך אלפי שעות עבודה. בתמונה אחרת שצולמה במשכן הכנסת עצמו, רואים את שאגאל מפקח ביד רמה על אומני הפסיפס האיטלקיים, בני הזוג מלאנו, בזמן עבודתם על היצירה המפארת את קירות הטרקלין, עבודה שאותה תיאר שאגאל כ"נפלאה" וככזו המבטאת "עושר של פנטזיה וצבעים".
בין המכתבים נמצאו גם פניות אנשי הכנסת אל שאגאל. באחת הבהולות שבהן כתב המהנדס מוועדת הביצוע להקמת בניין הכנסת: "ישנה אפשרות לארגן את הגעתך (לטקס חנוכת משכן הכנסת החדש) בעילום שם, כדי להיפטר מכל מיני 'נודניקים'." לבסוף נבצר משאגאל להשתתף בטקס הפתיחה הממלכתי למשכן ובמכתב נוגה כתב שאגאל לידידו קדיש לוז: "כבר זמן רב אינני מקבל חדשות ממך ומהמדינה, אולי אני אשם, אולי נעלבת שלא באתי לפתיחת הכנסת אבל נבצר ממני להגיע. לפחות חלק מנשמתי נמצא אצלכם וביניכם תמיד".
"המכתבים והתמונות שנחשפים כעת מחזירים קול ונשמה ליצירות המופת של מארק שאגאל בכנסת", אומר יו"ר הכנסת אוחנה. "מאחורי הפסיפסים והשטיחים שעברו מנהיגי מדינות, מתגלה אדם שחלם, התעייף, אך לא ויתר על החזון".
