זְמַן מָה אַחֲרֵי הַמַּבּוּל,
כְּשֶׁהַכֹּל נִגְמַר
וְאֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת
רַק שְׁבָרִים פְּזוּרִים שֶׁל אָנְדַרְטָאוֹת וּמִזְבְּחוֹת,
הֶהָדָר שֶׁהִתְגַּלָּה כְּחַלָּשׁ כָּל כָּךְ
נֹכַח הָעוֹצְמָה הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁל הַטֶּבַע;
וְנוֹתַר רַק אֹפֶק חָשׂוּף
שֶׁדָּבָר לֹא מִתְבַּלֵּט בּוֹ מִלְּבַד הָאֲנִי,
הָאֲנִי הָאֱלֹהִי.
לֹא הָיָה מְאֻחָר וְכָךְ יָשַׁבְתִּי עַל עָרֵמַת שְׁבָרִים
וְהִתְחַלְתִּי לְצַיֵּר בְּאֶצְבָּעִי
עַל הָאֲדָמָה שֶׁהָיְתָה עוֹד לַחָה
– הָרוּחַ כְּבַר הֵפִיחָה חַיִּים
בִּשְׂרִידֵי זְמַנִּים אֲחֵרִים –
אָז צִיַּרְתִּי אֶת הַדְּמֻיּוֹת הַמַּצְחִיקוֹת שֶׁנָּהַגְתִּי לְצַיֵּר
עַל חוֹפִים בְּיַלְדוּתִי.
אִם אֶשָּׁאֵל מָה גִּילִי, אֲשַׁקֵּר בְּלִּי בּוּשָׁה;
אַחֲרֵי הַכֹּל נוֹלַדְתִּי אַחֲרֵי הַמַּבּוּל.
כאשר שוטט בלילה קר וריק
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁל הַלַּיְלָה
כְּשֶׁיָּצָאתָ אֶת בֵּית הַקָּפֶה בּוֹ שָׁהִיתָ עִם חֲבֵרִים;
מְשֻׁעְמָם מִמִּפְגָּן אוֹתָם דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם עוֹד חִדּוּשׁ,
שִׁכּוֹר בְּאֹרַח בִּלְתִּי נִמְנַע,
אוּלַי בְּלִי מֻשָּׂג מָה תַּעֲשֶׂה עַכְשָׁו;
אַתָּה כּוֹשֵׁל בָּרְחוֹב הָרֵיק כִּמְעַט לַחֲלוּטִין,
אוֹחֵז בְּתִקְוָה קְלוּשָׁה שֶׁתִּפְגֹּשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁטֶּרֶם פָּגַשְׁתָּ;
מִישֶׁהוּ שֶׁיַּעֲזֹר לָךְ לְהִמָּלֵט מֵאוֹתוֹ מָבוֹי סָתוּם,
אוּלַי יַעֲשִׁיר אוֹתְךָ בְּחַדּוֹת מַחְשַׁבְתּוֹ וּשְׁנִינוּתוֹ;
אַךְ הַדָּבָר הַיְּחִידִי שֶׁאַתָּה מְסֻגָּל לְהַבְחִין בּוֹ
הוּא צִלְּךָ בָּרְחוֹב הַקַּר וְהָרֵיק.
אַל תְּצַפֶּה לְיוֹתֵר; לֹא יִהְיֶה מִישֶׁהוּ כָּזֶה.
כְּבַר פָּגַשְׁתָּ אֶת כָּל מִי שֶׁהָיִיתָ צָרִיךְ לִפְגֹּשׁ;
וְאִם אַתָּה חָשׁ מְאֻכְזָב, נָבוֹךְ מִמָּה שֶׁעֵינֵיךָ רוֹאוֹת,
עוֹד שְׁמוּרָה לְךָ אוֹתָהּ נֶחָמָה אַחֲרוֹנָה:
קָרוֹב לְוַדַּאי, הֵיכַנְשֶׁהוּ, זֶה הָיָה חַיָּב לִהְיוֹת כָּךְ.
שני ליצנים לבנים
אֲנִי הַצּוֹפֶה הַנִּלְהָב שֶׁל קִּרְקָס אָדֹם,
צָעִיר גָּמִישׁ עוֹזֵב אֶת הַטְּרַפֵּז,
מְנַתֵּר גָּבוֹהַּ מִן הָעֲנָנִים.
הַנְּמֵרִים כְּחֻלִּים, הַפִּילִים לְבָנִים
רַק הַחֹל נִשְׁאַר צָהֹב.
אֲנִי אָדָם מְבֻגָּר וְיֶלֶד
נוֹשֵׁם בְּשֶׁקֶט עַל סַפְסָל שֶׁל זְמַן,
הַקִּרְקָס הָאָדֹם הוּא הַמְּאוּרָה שֶׁלִּי
בִּכְרָזוֹתָיו הַמִּתְנוֹפְפוֹת שֶׁל אַחַר-צָהֳרַיִם אֲבוּד.
שֵׁנִי לֵיצָנִים לְבָנִים לִבְנֵי שֵׂעָר
מְזַנְּקִים מִשוּמָקוֹם אֶל הַבָּמָה הָרֵיקָה
הֵם מְחַפְּשִׂים אֶת מַבָּטִי בְּעֵינַיִם כְּבֵדוֹת.
אֲנִי יוֹדֵעַ מִי הֵם,
הֵם מֵתִים.