בשנים האחרונות נדמה שמוזיקאי ישראלי לא יכול לקבוע תאריך למופע ולהתחיל למכור אליו כרטיסים, אם הוא לא מתכוון לכלול אירוח של קולגה אחד לפחות. לא תמיד היוזמות האלה מייצרות ערך מוסף אמיתי, אבל במקרים מסוימים יש לאורחים חלק מכריע בתוצאה הסופית.
דוגמה טובה לכך היא LIVE, אלבום ההופעה החדש של רוקפור עם תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים, שבו מתארח שלומי שבן, מי שגם ניהל אמנותית את הקונצרט. החיבור בין רוקפור, שבן והתזמורת בניצוחו של עידו שפיטלניק לא רק עולה יפה, אלא שבמקרה של הרכב כמו רוקפור הוא כמעט מתבקש.
מתחילת דרכה, עוד לפני אלבום המופת "האיש שראה הכל", הייתה רוקפור להקה שקצת פעלה מחוץ לזמן: כלומר, היא ניסתה (וגם הצליחה) לעשות לאורך שנות ה-90 אלבומים שהתכתבו עם הסאונד והאווירה של שלהי שנות ה-60 וראשית שנות ה-70. זה החל באלבום הבכורה הבוסרי והבו-זמנית מתוק שלה, "רשת פרפרים" (1991), התפוצץ עם "האיש שראה הכל" (1995) ונמשך עם האלבום שבו הצדיעה הלהקה לימי "שבלול" של אריק איינשטיין ושלום חנוך (1996). בערך באותם ימים הם גם הרימו מופע במועדון הבארבי הישן שבו שילבו נגני כלי מיתר. אז הנה מעגל שנפתח אז ונסגר עכשיו.
הדו-שיח בין התזמורת ללהקה מתקיים כאן בכמה אופנים. השירים "מכונת הזמן" ו"האיש שראה הכל" זוכים לפתיח תזמורתי כמעט מתבקש. בקטעים אחרים, ובראשם She's Full of Fears, הרגעים שבהם כלי המיתר נכנסים מייצרים אודיסאה שמתכתבת עם פינק פלויד של ראשית הסבנטיז. ברגעים "קלים" יותר כמו "שוב לא שקט" (מאלבום הבכורה של הלהקה) התזמורת מתמקדת יותר בהוספת שכבות יפות.
רגע לפני הפינאלה עם "הכעס", שהוא אחד מרגעי השיא כאן, רוקפור מצדיעה לדיוויד בואי עם קאבר ל-Heroes שמתחבר גם ליו-2. וגם אם לא מדובר בהברקה, כיף לשמוע עד כמה חברי רוקפור נהנים לנגן יחד כבר 35 שנה.
