"הרצח של בני ריסק את חיינו", מספר וליד חמודה, תושב ג'דיידה מכר, שבנו - מהנדס הרשות המקומית - נרצח לפני כשנתיים: "עד היום אנחנו לא יודעים מי רצח אותו, או מה היה המניע. בכל פעם שאני שואל את המשטרה על התיק, התשובה לא ברורה. אם מהנדס יהודי היה נרצח, היינו רואים חקירה מהירה".
האלימות והפשיעה הלא-חוקית מביאות לזעם וכאוס בחברה הערבית. האלימות כבר גבתה את חייהם של 32 קורבנות מתחילת השנה, והביאה מספר רב של תושבים להפסיק לצאת מביתם - בחששם מפני מעשי הרצח המתרחשים ברחובות, במקומות עבודה, במוסדות ובחנויות.
ביום שלישי, נורו למוות בתוך רכב שלושה תושבי טירה - ג'בראן משאיח נאסר, בן דודו האדי נאסר וקרוב משפחתם אסיל קאסם. השלושה, בשנות ה-20 לחייהם, נורו סמוך ליישוב שדה ורבורג בשרון, ולמרות שהמשטרה עצרה שלושה חשודים במעורבות במעשה - בני משפחה של הקורבנות זועמים על אוזלת היד של הרשויות וגם משגרים מסר לרוצחים.
"לא ציפיתי שיום אחד אאבד את בני", מספר סלאם קאסם, אביו של אסיל קאסם מטירה: "מלבד אחותו, הוא בני היחיד, ואני מרגיש כאב שאף אחד לא יוכל להבין. בניתי לו בית כדי שנוכל לחגוג איתו אחרי שגידלתי אותו במשך 20 שנה, והם חטפו את חייו תוך שניות. המצב מפחיד. אנחנו חייבים לנקוט צעדים כדי להגן על עצמנו".
ד"ר וליד נאסר, סגן ראש עיריית טירה, מודה שהוא מיואש: "ניסינו הפגנות, שביתות וצעדות, והכל כמו לנסות לטחון מים. לא ראינו תוצאות. האפשרות היחידה שנותרה היא להשבית את הכל, ולא להשתתף בשום דבר. רק כך אולי נוכל להשפיע על המציאות הכואבת שלנו. אני קרוב משפחה של קורבנות הרציחות בטירה. אנחנו יודעים שהרציחות נבעו מסכסוך שרבים נהרגו בגללו. צריך שתהיה כאן התערבות מיידית לעצירת הסכסוך הזה, לפני שיבוצעו מעשי רצח נוספים".
פאטמה חיג'אזי מתגוררת בכפר מזרעה שבגליל. לפני שנה, השכן שלה ד"ר עבדאללה עווד, נורה למוות: "אנחנו עדיין מתאבלים על אובדנו", היא אומרת. "אני מבקרת את אמו, והיא בוכה עליו ללא הפסקה. זה הגיע למצב שבו תמונותיו הוסרו מהקירות כי אמו קמה בלילה ומדברת איתו. המצב שלנו מסוכן ביותר, הרצח חודר לכל בית. כל יום אני מתעוררת ומתפללת שאחזור למשפחתי בריאה ושלמה".
ד"ר ג'מאל זחאלקה, ראש ועדת המעקב העליונה של החברה הערבית ויושב ראש בל"ד לשעבר, מאשים את הממשלה במצב: "מספר הקורבנות עלה בתקופת כהונתו של בן גביר. אני לא יודע איך הוא יכול להפוך לשר תוך כדי תמיכה בסיסמה 'מוות לערבים'. אנחנו לא נעמוד בחיבוק ידיים. יש לנו צעדים רבים לפנינו - כולל הפגנות, שיירות מכוניות ופנייה למשפחות המסוכסכות כדי לנסות לעצור את שפיכות הדמים. גם אני איבדתי את אחייני חביב ברצח. אם לא נתאחד כראוי, נהיה עדים לפשעים חסרי תקדים".
גם למיקום הגיאוגרפי, מתברר, יש שיקול בעניין. תושבת נצרת שביקשה לשמור על עילום שם, מספרת: "בכל פעם שאני יוצאת לקנות דברים לבית, אני אומרת תודה לאל אם מחזיר אותי בחיים. תמיד יש לנו הרגשה שאולי יפגעו בי או באחד מילדיי. החיים בנצרת הפכו להיות קשים כל כך. אי-אפשר לדעת מתי תמצא את עצמך בקבר".
אישה נוספת, תושבת כפר כנא, הוסיפה: "יש לי אחות שנשואה בנצרת. כמעט שנה אני לא מבקרת אצלה, כי מפחדת שירו בי למרות שאני חפה מפשע. עיר כמו נצרת הפכה לאזור של פשע ורציחות ואין מי שיטפל. הפושעים שולטים גם כשהם בכלא".
