הוא החליט לתקוף באיראן והודיע כי שלח לשם את הצי האמריקאי האדיר, עם חימוש מתוחכם ועוד כמה אביזרי הרג שאפילו הוא לא ידע שהם קיימים ואיזה עוצמות יש להם. החלטתו לתקוף הגיעה דקות ספורות אחרי שהודיע כי בעצם לא צריך להפעיל כוח כי האיראנים מתחננים לדבר איתו. בבוקר הוא תוקף. בערב מתקררת דעתו. בכל יום הוא מביא לעולם דבר והיפוכו, מה שמסחרר את סביבתו ועושה לעולם חור בראש עם מקדחה חדת להבים. מיליוני אנשים, באיראן ובמזרח התיכון ממתינים למוצא פיו, מנסים לקרוא בין ההברות המוזרות היוצאות מפיו מה הוא רוצה ומדוע הכל נעשה במלמולים שאין ביניהם חוט מחבר.
דונלד טראמפ בנה כוח צבאי עצום ממדים מול הפרצוף של איראן. כשיש כזה כוח הפיתוי להפעיל אותו הוא כמעט בלתי נשלט. למי אכפת מהמפגינים באיראן, או מאלה בישראל שיהפכו למטרה למטחי טילים. יש כוננות שיא, הספינות מצוחצחות ונוצרה הזדמנות פז לניסוי כלים, לא במעבדה אלא בשטח. יכולה להיות זו מלחמה נפלאה עבור כל תעשיות הנשק שראשיהן תומכים בנשיא המכהן, בגחמותיו, בפנטזיות החולניות שלו שמזינות את צעדיו הבריונים בעולם. למעשה, הוא כבש את ונצואלה, הוא זומם להשתלט על גרינלנד, וגם לספח את קובה ולתת למרקו רוביו לנהל אותה. הוא רוצה את העולם שטיח לרגליו. הקולוניאליסט שאינו יודע שובע, האימפריאליסט מוכה ההיבריס, שאהב להתנצח עם שליט צפון-קוריאה בשאלה למי יש כפתור יותר גדול.
כמה הוד והדר יש בצליל תופי המלחמה שמביא את הנשיא לכשכש בכלב, ולהסיט את הזרקורים מתיקי אפשטיין, שמציגים אותו במלוא עליבותו ונבזותו. וכך, מבלי שאיש ישרטט תוכנית מלחמה שיש לה התחלה אמצע וסוף - סתם תקלה או עצבים באחד הצדדים, האש תתלקח והדם יישפך. לנשיא הזה אין משנה סדורה, גם לא מטה יעיל לקבלת החלטות. זה הכל בראש שלו, וכמו כל מגלומן ידוע, הוא לא מפסיק להצהיר: אני יודע טוב מכולם, המומחים צריכים להקשיב לי, רק אני יכול לתקן. ועדיין בכל אמריקה הגדולה, לא יצאו האנשים לרחובות להפגין נגד הנזקים שהוא מחולל, נגד הזרקת הפשיזם שהוא מבצע לתוך ורידי הדמוקרטיה. איש עדיין לא קם ואמר בפה מלא שהמלך הזה לא רק עירום אלא מסוכן לעמו, לעולם, לנאורות ולאנושות. וגם לישראל.
לדונלד טראמפ היה ביד הסכם בין ארצות-הברית והמעצמות עם איראן על עצירת תוכנית הגרעין שלה. היה זה הסכם טוב, לדעת מומחי ביטחון אמריקאים וישראלים. היה לו חיסרון אחד בולט: את ההסכם הזה הביא שנוא נפשו, ברק אובמה והוא נשבע לקרוע אותו לגזרים.
במארס 2015 נסעתי לאיראן, במשימה עיתונאית, כחלק מקבוצה קטנה בהובלת העיתון "הניו-יורק טיימס". באחד הימים, כשהיינו בעיר חמאדן, נאם נתניהו נגד ההסכם בפני שני בתי הקונגרס, מאחורי הגב של אובמה. צפינו בנאום ששודר בטלוויזיה האיראנית באנגלית. היו איתנו המלווים האיראנים שעזבו בבעתה את חדר הטלוויזיה כאשר נתניהו דיבר על האיראנים כיצורים נחותים, שמנהלים מדיניות של באזאר ואי-אפשר להאמין למילה שיוצאת להם מהפה. אחד המלווים אמר לי בזעם מהול בעלבון: "אני תמיד הייתי נגד תוכנית הגרעין שלנו, עכשיו אחרי ששמעתי את ההשפלות של ביבי כלפינו, אני בעד ואף אלחם למען כך". רצונו של טראמפ למחוק כל הישג של אובמה והלחץ של נתניהו, הביאו את הנשיא לצאת מההסכם. הוא שבר את הכלים, ואחר כך גם האיראנים שברו.
טראמפ ככל הנראה לא יצליח להפיל את שלטון האייתוללות כמו שהוא חולם. אבל האיש הזה, שהבטיח שלא יפתח במלחמות, מוביל עכשיו את האזור למלחמה שהמניע שלה הוא אגו, ואם זה יסתבך הוא יוכל לרשום על שמו לא רק את מרכז קנדי, אלא גם את מלחמת העולם השלישית שעלולה לפרוץ בשל שגעונותיו ובורותו.
לנשיא הזה אין משנה סדורה. מבלי שאיש ישרטט תוכנית מלחמה שיש לה התחלה, אמצע וסוף, סתם תקלה או עצבים באחד הצדדים יגרמו לאש תתלקח