במשך שבועות, הכיסאות של מפלגת הציונות הדתית בוועדת חוץ וביטחון נותרו מיותמים בדיונים על חוק השתמטות במסווה של חוק גיוס. הם העדיפו לא לראות ולא להיראות בניסיון לצמצם נזקים מול הציבור שאותו הם מבקשים לייצג. והנה, ב-8 בינואר הם הגיעו. חברי הכנסת שמחה רוטמן, אורית סטרוק וצבי סוכות התייצבו והיו בולטים במיוחד בדיונים. האם רצו לוודא שהחוק המוצע באמת יגייס חרדים? האם באו לפקח מקרוב שהחוק הוא לא אות מתה? חלילה.
השלושה הגיעו במבצע מתוזמר על מנת להזהיר מפני הסכנה הגדולה ביותר המאיימת על ביטחון ישראל: שילובן של נשים בצבא בכלל ובלוחמה בפרט. בזה אחר זה הם תקפו את צה"ל וטענו כי הוא מתעדף קידום נשים על פני חרדים, וכי עולמם של חיילים דתיים נרמס. הגדיל לעשות רוטמן, שציטט את פסיקת הרבנות הראשית משנת 1951 שלפיה אסור לנשים להתגייס לצה"ל כלל.
כמובן שזו הסחת דעת. גדולי הדור החרדים מעולם לא התנו את הסכמתם לגיוס בצמצום נוכחות נשית, וממילא כל המסגרות הייעודיות שקמות לחרדים, דוגמת חטיבת חשמונאים, נטולות נשים לחלוטין. אבל הח"כים של הציונות הדתית חיים בעולם של דימויים, לא בעולם האמיתי. והם לא פועלים לבד. שלושה ימים לאחר מכן עלה לרשתות סרטון בינה מלאכותית שבו נראית אשת מילואימניק משוחחת עם אהובה הרחוק ומגלה שהוא ישן עם פרמדיקית בנגמ"ש. מאות נשים בתפקידי רפואה השתתפו בלחימה הקשה, אבל בזמן שהפרמדיקית בשטח מצילה חיים, הופכים אותה למפרקת משפחות.
על הסרטון חתום הארגון החרד"לי "בוחרים במשפחה" מבית המדרש של הרב טאו, אבל הקמפיין לא נעצר שם. בערוץ 14 שודר השבוע "תחקיר" בשני חלקים בשם "שוויון או נטל" שמנסה להראות כביכול ששילובן של לוחמות פוגע בצבא. סוגיות אמיתיות הראויות להתייחסות היו מלוות בשקרים מפורשים ובטענות מופרכות. המרואיינת המרכזית, נעמה זרביב מ"שוברות שוויון", תקפה את המג"דית המעוטרת, סא"ל אור בן יהודה, מבלי לנקוב בשמה והשחירה את דמותה.
בן יהודה זכתה בצל"ש ב-2015 ממפקד פיקוד הדרום על גבורתה, ובשבת הארורה של 7 באוקטובר לחמה והובילה עשרות לוחמים תחת אש בפעולות מוצלחות. למרות שראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון כ"ץ והשר לביטחון לאומי בן גביר נוהגים לגבות פומבית כל חייל שמותקף, יהא זה גיבור, טועה או פושע, הפעם – צרצרים. אפילו לא ציוץ. המג"דית הגיבורה לא זכתה לגיבוי מנציגי הממשלה הכביכול לאומית. דובר צה"ל, תא"ל אפי דפרין, פירסם הודעה חריגה, שאליה צירף תמונה של בתו הלוחמת, וגינה את המתקפה הלא-הגונה.
כדי לאשש את הקביעה שמדובר בקמפיין מתוזמר אפשר להסתכל על מתקפה נוספת, חריפה לא פחות, על הארגונים למען שוויון בנטל, שבניגוד לחברי הכנסת, פועלים יום וליל בוועדת חוץ וביטחון למען חוק הוגן. בשבועות האחרונים הם עלו על הגריל, בדגש על הארגונים הדתיים, כמו "פורום המילואימניקים הדתי לאומי", "שותפות לשירות", "המתמרנות" ועוד.
באופן עקבי, העליהום על אותם ארגונים מתמקד ב"חוליה החלשה" – נשים דתיות שמובילות את המאבק כרעיות למילואימניקים וחלקן כמשרתות בעצמן. כך עו"ד שבות רענן, מקימת "פורום נשות המילואימניקים", ואישה דתייה וימנית, מוצגת כאידיוטית שימושית. בערוץ 14 היא מותקפת אישית באופן תדיר, והמאייר אור רייכרט (שעבד בעבר עם נתניהו) אייר אותה עם מנשא תינוק שבתוכו יאיר גולן. אראל סג"ל הטיח מילים קשות בארגון "שותפות לשירות" המורכב מנשים דתיות ואמר: "הבנות הללו, אני לא יודע אם הן טיפשות לתיאבון או טיפשות להכעיס... אני פשוט חושב שזו התנהגות מטומטמת".
השבוע פורסם בערוץ 14 "תחקיר" גם על "שותפות לשירות". ספוילר: נטען בו שהן בעצם שמאלניות במסווה. בין היתר התמקדו שם בנעה מבורך המתגוררת בגרעין התורני בלוד. אישה מרשימה בכל קנה מידה, שומרת תורה ומצוות, שבן זוגה עשה בינתיים 380 ימי מילואים בשישה סבבים, וזה לא נגמר. בסוף השבוע יפורסמו שוב מודעות בעלוני השבת נגדה ונגד "שותפות לשירות", ונעה? בזמן שהייתה בדרך לאילת, לדבר בכנס של מנהלי מוסדות בחינוך הממלכתי-דתי, התקשרו לבטל את השתתפותה.
"נאמר לי שאנחנו מעוררות מחלוקת", היא מספרת, "כנראה לא יודעים להתמודד עם האמת שאנחנו משמיעות – חוק הגיוס הוא בלוף".
כדי להבין מדוע מבורך הודרה, צריך בסך הכל לראות מי כן השתתפו בכנס: השר בצלאל סמוטריץ', השר עמיחי אליהו וח"כ אבי מעוז. 50 גוונים של חרד"ל. אותם גוונים שמנסים בכוח להוציא את נעה ושכמותה מחוץ למחנה.
המתקפה על הלוחמות היא כביכול שכפ"ץ פוליטי. כשחברי הכנסת מהציונות הדתית נאלצים להסביר לבוחריהם למה הם מרימים יד בעד חוק פטור מגיוס, הם זקוקים לשעיר לעזאזל. הנשים בצה"ל הן המטרה הנוחה ביותר – הן גם פוגעות כביכול בסיכויי הגיוס של החרדים, וגם משמשות דלק להצתת מלחמות תרבות שמשכיחות את המחדל המבצעי. הרי ברור שהסיבה המרכזית לפירוק בתים בישראל היא לא עומס מופרע של ימי מילואים, אלא בגידות המתרחשות בזמן השירות.
ראש הממשלה ושר הביטחון שמגבים פומבית כל חייל — גיבור, טועה או פושע — שתקו הפעם. המג"דית לא זכתה אפילו לציוץ מנציגי הממשלה הכביכול לאומית
הסכנה הגדולה של המלחמה הסימבולית הוא אובדן הקשר עם המציאות. בזמן שצה"ל משווע לכוח אדם, אותם גורמים פועלים להקטנה אקטיבית של הסד"כ. מצד אחד, הם מעניקים לגברים החרדים הגנה מפני כל ניסיון גיוס, ומצד שני פוגעים בגיוס הנשים ‑ 20 אחוז מהכוח הלוחם של צה"ל. מי שמתנגד לשילובן, אמור לפעול בשיא המהירות והאגרסיביות לגיוס מהיר ומקיף של חרדים. אבל במפלגות הקואליציה, כמו בשלוחות התקשורתיות שלהן, המציאות היא עניין סובייקטיבי. העומס הבלתי נתפס על קבוצה הולכת וקטנה גם לא מרשים אותם במיוחד. מבחינתם, המאבק הסימבולי הוא העיקר, ובשמו הכל מותר.
בזמן שערוותו של חוק הפטור נחשפה, וכשהשוויון בנטל הוא הנושא היחיד ששובר את הגושים הפוליטיים המסורתיים, הנשים עולות על המוקד. אין הבדל בין אור בן יהודה, הלוחמת החילונית המעוטרת, לנעה מבורך, אשת המילואימניק הדתייה. שתיהן איום על הסדר הקיים. שתיהן מגלמות בדמותן עמידה עיקשת על ערכים, על טובתה של כלל מדינת ישראל, ועל ביטחונה. שתיהן זוכות ללגיטימציה בשמאל ובימין, בקרב דתיים ובקרב חילונים. הן צודקות, ולכן הן כל כך מפחידות.
הקרב על הלגיטימיות של לוחמות בצה"ל הוכרע מזמן. בזמן שגיוס חרדים לא נראה באופק, אחוז הצעירות המתגייסות נמצא בזינוק מתמיד, כולל בתפקידי לוחמה. במגזר הדתי-לאומי אחוזי הגיוס בעלייה מתמדת גם כן. אבל זוהי רק מערכה אחת.
המאבק על שלמות הקואליציה פתח את התיאבון לארגונים ריאקציונריים-מיליטנטיים שרואים בתקופה הזו שעת כושר, תקופה של נס. אלו כוחות שמבחינתם ישראל צריכה להיות בצלמם ובדמותם, או לא להיות בכלל. במקום לדאוג לביטחון ישראל, הם מעצימים את המגזריות וסודקים את הברית הישראלית שנרקמה בדם ובשירות משותף. אבל הנשים הישראליות לא פראייריות, והן כבר יודעות שבכוחן להציב מודל מנהיגותי חדש. כפי שלמדנו מחז"ל, בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו, ובזכותן עתידין להיגאל. ¿
