צפון איטליה לא נבדל משאר העולם בהתמודדות עם שינויי האקלים. ישנם מקומות בהם פברואר רותח מחום, בארה"ב חוו גל קור קיצוני וסופות, והאיטלקים סבלו מירידה בממוצע השלג. וזו בעיה לא קטנה, רגע לפני פתיחת אולימפיאדת החורף שמחייבת, ובכן, די הרבה שלג.
לקראת משחקי מילאנו-קורטינה שיצאו לדרך השבוע (טקס הפתיחה הערב ב-21.00 שעון ישראל), המארגנים נערכו מראש ובנו אגמי ענק מלאכותיים ליד האתרים המרכזיים כדי שיהיה אפשר להפיק שלג באמצעות המים, וגם ייבאו 2.2 מיליון מ"ק של שלג.
הם לא הראשונים שעושים זאת - לפני ארבע שנים, כמעט 100 אחוז מהשלג בתחרויות יוצר באופן מלאכותי על ידי הסינים, מספר שעולה בהדרגה מאז משחקי 1980 בלייק פלאסיד. האיטלקים ראו והפנימו, והתחשבו בבעיות נוספות: הרי האלפים נוטים להתחממות מהירה יותר מאשר שאר העולם, מחקר העלה כי 265 אתרי סקי באיטליה נסגרו בחמש השנים האחרונות בגלל תנאי מזג האוויר החמים, והממצאים המבהילים מראים שמאז משחקי החורף ב-1956, שנערכו גם הם בקורטינה, ממוצע הטמפרטורה במקום עלה ב-3.6 מעלות ב-70 שנה. מומחית האקלים מרסין מיצ'ל הסבירה ל-ABC: "מספר הימים הקפואים, הנחוצים להיווצרות שלג, ירד בכמעט 20 אחוז".
קפוא, קשיח ומהיר
על הנייר, אפשר היה לחשוב שמדובר בפתרון לא רע בעולם מתחמם, אבל השלג המלאכותי יוצר מספר בעיות. ראשית כל, חלק מהגולשים שהתחרו בבייג'ינג התלוננו כי בניגוד לשלג רגיל, מדובר בתוצר קפוא, קשיח ומהיר יותר שמסכן את בריאותם וביטחונם. יוהאנה טאליהארם האסטונית, מתחרה בביאתלון, הזהירה: "זה כואב יותר כשאתה נופל מחוץ למסלול, כי במקום שוליים רכים ונעימים זו אדמה קשה, מסולעת ובוצית". המאמן האמריקאי כריס גרובר היה בוטה יותר: "זה כמו ליפול על בטון". גם היישור של השלג מחדש בין מקצים לוקח יותר זמן בגלל שהוא הופך עיסתי מאוד.
הפגיעה בסביבה היא היבט נוסף: לדוגמה, כמות המים בה משתמשים כדי לייצר את השלג היא עצומה, וישנו את עניין פליטת הפחמן המסיבית. בעידן של מודעות גוברת להשפעותיה על ההתחממות הגלובלית, גם הספורטאים החלו להשמיע קול בנושא, למשל הגולש השוודי ביורן סנדסטרום שאמר ל"יורוניוז": "הפחתת פליטת הפחמן חייבת להיות עדיפות של המשחקים האולימפיים, וברגע ששיתוף הפעולה הוא עם נותנות חסות מזהמות (חברות נפט ותעופה), זה עומד בניגוד ישיר לכך ומסכן את העתיד של ספורט החורף".
מבצע שלג במדבר
העתיד נראה עצוב בהקשר הזה. ב-ABC דיווחו כי האלפים הצרפתיים, שיארחו את המשחקים ב-2030, איבדו במאה האחרונה שליש מכמות השלג שירדה בהם; המשחקים יגיעו ליוטה ב-2034, כשהחורף הנוכחי מציג ירידה חריגה בממוצע השלגים במקום.
במבט לאחור, מחקר שנערך לאחרונה בחן את התנאים ב-19 הערים הקודמות שאירחו את משחקי החורף, והעלה שעד אמצע המאה ה-21, גם אם התרחיש הטוב ביותר של המומחים יתקיים, בארבע מהן כבר לא יהיה ניתן לעסוק בענפי שלג - שאמוני וגרנובל (צרפת), סוצ'י (רוסיה) וגארמיש-פרטנקירכן (גרמניה). המספר עולה ככל שהשנים מתקדמות בגרף. מי כן תוכל לארח? למרבה האירוניה, יש מצב שזה יקרה בלב המדבר. הרי למדינות המפרץ יש תיאבון לספורט ומשאבים אינסופיים להשקעה, ובדובאי, למשל, פועל מבנה ענק בגובה 25 קומות שמציע חמישה מסלולי סקי. כמובן שייצור השלג הדרוש הוא תהליך זולל אנרגיה.
"שינויי האקלים כבר מעצבים מחדש את ספורט החורף", אמרה ל"בלומברג" ג'ולי דופוס, אחראית הקיימות של הוועד האולימפי הבינלאומי, "והשאלה היא איך נוכל לפתח את המשחקים באופן אחראי". עוד נדבך במציאות של עולם משתנה.
אחרית דבר חצי-אופטימית: אימון הסקי הראשון של המשתתפות בתחרות האולימפית בוטל השבוע בגלל סופת שלגים...
