רוני דיילה נמצא בישראל בקושי יומיים וחצי, וכבר נדמה שהוא המשיח הצהוב החדש. שני ניצחונות, כמה חיוכים למצלמה וחגיגה אחת ספונטנית עם האוהדים הספיקו כדי להכתיר אותו. האיש שהגיע כדי להחזיר את האנרגיות, את החשק לכדורגל, ואת התחושה שמכבי ת"א היא שוב אימפריה. במשימה הראשונה שלו הוא כבר הצליח.
זה קורה עם כל מאמן חדש, אבל הפעם העוצמות מרגישות אחרות לחלוטין. כדי להבין את ה"דיילה-מאניה", לא צריך להסתכל רק על המאמן הנורווגי, אלא על מה שהיה פה לפניו. המיאוס מז'רקו לאזטיץ' היה כל כך עמוק, שהקהל הצהוב היה צמא לכל טיפת אנושיות. דיילה לא היה צריך להמציא את הגלגל; הוא רק היה צריך לחייך קצת כדי לשבור את האינטרנט. במקום הקרירות הסרבית, קיבלנו וייב אירופי חיובי, וזה כנראה מה שהיה חסר כדי להחזיר את הניצוץ האבוד.
אבל עם כל הכבוד לניצחונות על יפו וקריית-שמונה – אלו לא המבחנים של דיילה. אלו בקושי מנות הפתיחה. עם הסגל של מכבי, היא הייתה אמורה לנצח אותן גם אם לאזטיץ' היה מנהל את המשחק בשיחת זום מבלגרד. המרתק באמת הוא תהליך המיתוג שעשו לדיילה ברשתות החברתיות: מבלי שבאמת נכיר את שיטת המשחק שלו או את היכולת שלו להגיב למשברים, הוא כבר סומן כטיפוס הכי חיובי עלי אדמות. בטבלה שום דבר לא השתנה דרמטית, אבל בתודעה? פתאום הצלחת שוב נראית בהישג יד.
התופעה הזו מזכירה מאוד את אפקט ברק בכר במכבי חיפה. גם שם, זה לא תמיד התחיל בכדורגל מזהיר, אבל זה נתן למועדון את הדבר שהוא זקוק לו יותר מכל: תקווה. דיילה מוכר כרגע אופטימיות בסיטונאות. ירח הדבש הזה אמור להמשיך מול בני ריינה בבית – על הנייר, המשחק הכי נוח שיכול היה לבקש. עד שהמפגש מול בית"ר ירושלים יגיע, האוהדים כבר יספיקו להכין את הבמות לחגיגות הדאבל.
קל מאוד לשנות אווירה באמצעות החלפת מאמן. זו זריקת אדרנלין זולה וזמינה, ואין פלא שמועדוני כדורגל הפכו למכורים לריטואל הזה. דיילה הוא כרגע הלהיט התורן, והחיוך שלו הוא התרופה הכי טובה למכביזם הפצוע. עכשיו נותר רק לראות מה יקרה כשהחיוך יפגוש את הלחץ האמיתי של הצמרת. בואו נוריד ציפיות כבר מעכשיו: גם אם דיילה יצליח רק להחזיר את מכבי ת"א למרוץ לכמה רגעים - זאת תהיה הצלחה.
