עדי עזרוני (47) גרה במשך יותר מעשור בארצות-הברית וחיה שנים על קו ישראל–אמריקה. עכשיו היא מתגוררת בארץ עם בעלה האמריקאי ושתי בנותיהם, ואפשר לראות אותה בסדרה "כל האימהות משקרות" שמשודרת בכאן 11. בשבילה זוהי חזרה למשחק אחרי שנים מאחורי הקלעים, כמפיקה, אם כי גם ההתחלה שלה הייתה על המסך, כמנחה בערוץ הילדים.
"הפרסום תפס אותי מאוד צעירה", היא אומרת. "הייתי בת 21 כשנכנסתי לערוץ והרגשתי שאני עוד צריכה להתמלא בתוכן, אז עברתי לאחורי הקלעים, לצד שגורם לדברים לקרות. ראיתי שיש לי יכולת לזה".
הוליווד יכולה להיות מאוד גברית וכוחנית. ראינו את זה בהתפוצצות של MeToo. איך זה בא לידי ביטוי אצלך בתור מפיקה?
"השתמשתי ביופי שלי ככוח. כל אישה שנראית טוב ויודעת להשתמש בזה – זה כוח. לא נוצלתי על ידי הפטריארכיה הגברית. אם כבר, אני ניצלתי אותם. טוב מאוד שיתחילו איתי, שרק ישרקו לי כל היום; אין לי עם זה בעיה. זה משחק ששנינו יודעים שמשחקים אותו. מי שחושב אחרת, מתייחס לנשים כאילו הן ילדות. נהיה כאילו אישה היא טלית שכולה תכלת. הפוך! נשים וגברים משתמשים בנכסים שיש להם כדי לעשות את מה שהם רוצים לעשות. ניצול מגיע מעמדות כוח שהן גם של גברים וגם של נשים. לי היה יותר קשה עם נשים דווקא. היו חוויות פחות נעימות בכל מיני ווליומים. זה כנראה תדר ששידרתי".
ובתור טאלנטית?
"מקרה שאני חוויתי לימד אותי על בשרי כמה חשוב שיש מקלט לנשים מוכות. זה לא היה פיזי, אלא פסיכולוגי. שיחקתי בסט וגיליתי את ההתנהגות הזאת מהבמאי בשלב מאוד מוקדם יחסית, אז עזבתי בהחלטה משותפת עם ההפקה. לא הייתי תלויה בתפקיד הזה או בכסף הזה. למזלי, יש לי כמה כובעים בחיים, כך שידעתי שאני צריכה ויכולה לקום וללכת"
