"כשאלוהים אמר בפעם הראשונה" (מילים: נתן זך).
הילד שנולד בקיבוץ חניתה לא בנה על קריירה של עמידה מול מיקרופון: הוא העדיף לשבת ליד הפסנתר. גם לאלבום הבכורה שלו מ-1974, שנשא את שמו, הוא הגיע במקרה. למרות העובדה שכספי כבר היה מלחין ומעבד מבוקש באותם ימים, לפחות בתחילה הוא לא חשב על עצמו כעל זמר. רק אחרי שאריק איינשטיין שמע אותו, כספי האמין שהוא יכול גם לשיר. "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה", שפתח את אותו אלבום, הגיע מהשותפות עם שלמה גרוניך ב"מאחורי הצלילים" המהפכני, שיצא שנה לפני. בצד ב' של התקליט של כספי יש טקסט נוסף של זך – "איך זה שכוכב", עם השירה הנמוכה והקצב שמתפתח בהדרגה. כספי, שניגן באלבום בכל הכלים – גם כי הוא ידע איך, וגם כי חברת התקליטים לא האמינה ששווה להשקיע בנגנים – העז, והצליח בגדול.
"נערת הרוק" (מילים: יצחק לאור).
ריקי גל חלמה במשך שנים שכספי יפיק לה אלבום. הוא בכלל פינטז על הרכב שבו הוא יתפקד כמתופף, כשאת השירים החדשים שהלחין, מישהו אחר יבצע. ב-1987 השתלבו הרצונות של שניהם באחד האלבומים הישראליים הכי גדולים של שנות ה-80. "נערת הרוק", השיר שפתח בבעיטה את אלבום הבכורה של גל, הוא לא רק אחד השירים הכי רוקיים בגוף העבודות של כספי, אלא בית ספר להפקה, לנגינה ולביצוע באורך חמש דקות וחצי. באותה שנה הפיק כספי עוד אלבום רוק חד-פעמי – "גשם" של מאיר בנאי. כמעט 40 שנה אחרי, נראה שהעובדה הכי מרשימה ב"גשם", חוץ מהשירים שבו, היא המהירות שבה הוא הוקלט: שבוע בלבד לטובת תפקידי הנגינה, ועוד שלוש שעות וחצי – רק שלוש שעות וחצי! – לשירה של בנאי.
6 צפייה בגלריה
עם יהודית רביץ. הקסם נשאר גם בהאזנה ה־1,000
(ורד פרי, ארכיון דן הדני, הספרייה הלאומית, Peer-Vered)
"לקחת את ידי בידך" (מילים: יענקל'ה רוטבליט).
לקראת סוף הסבנטיז הכניס לכאן כספי, בפרויקט המצליח "ארץ טרופית יפה" (שהתחיל כתוכנית רדיו של קול ישראל והפך לאלבום, לתוכנית טלוויזיה ולמופע) את המוזיקה הברזילאית. אחרי שעבד שם, בין היתר, עם יהודית רביץ, הוא הלחין עבורה את אחד מלהיטיה הראשונים – "לקחת את ידי בידך". ההפקה שלו כאן היא עדות לימים שבהם שיחררו הרבה חבל לנגנים באולפן, והם ידעו מה לעשות איתו. השיר נפתח עם שלוש הצלפות שמגיעות מחטיבת הקצב, וגם בהמשך אפשר לשמוע בדיוק מה עושה כל נגן ונגן. השירה של רביץ הצעירה משלימה את הקסם, שנותר כזה גם בהאזנה ה-1,000.
"הנה הנה" (מילים: אהוד מנור).
מבין כל הכותבים שמהם קיבל כספי שירים להלחנה, החיבור עם מנור היה הארוך והפורה ביותר. באלבום השני של כספי, שנשא את שמו (אבל כולם קוראים לו כבר 50 שנה "הפעמון"), נרשם מקסום של הקשר ביניהם. מנור כתב שבעה מתוך עשרת השירים שהרכיבו את אלבום המופת הזה, וביניהם "הנה הנה". כמעט בכל פעם ששומעים לחן של כספי, המחשבה הראשונה שעולה היא איך הוא עשה את זה, למען השם. כאן לפחות המאזין מקבל תיאור שמקל להבין את הפלא: המנגינה מתחילה נמוך, במי במול, אבל מכיוון שהיא רוצה לגדול, היא עוברת ללה במול, וממנו לפה מינור עד שהיא עולה-עולה.
"ימי בצורת" (מילים: יעקב גלעד).
מי שיבקש להבין את היכולות המגוונות של כספי מאחורי הקונסולה, יכול להתחיל את המסע בין הפקותיו הרבות באלבומו "סוף היום" מ-1981. לצורך הפרויקט, שהיה אחד היקרים ביותר שעלו עד אז בארץ, גויסו מיטב נגני ההקלטות בגיבוי הרכב של כלי נשיפה ונגנים מהתזמורת הפילהרמונית. האלבום, שאת מחצית משיריו כתב מנור, עסק ברובו בקשיים בזוגיות. בחוץ, על העטיפה, הזמר צולם כשהוא מגיח מהבריכה, אך המוזיקאי שבפנים היה סחוט לגמרי. האלבום המופלא והעצוב הזה עירבב ג'אז, סמבה, פאנקי וגם רגאיי, כמו ב"ימי בצורת", עם הגרוב המידבק שכתב יעקב גלעד. זה היה הלהיט היחיד שיצא מהאלבום הענק הזה, שנכשל עם צאתו.
"בלדה על סוס עם כתם על המצח" (מילים: יורם טהרלב).
ההשראה ללחנים של כספי הגיעה כמעט מכל פינה על פני הגלובוס, לרבות מהעיירות היהודיות של מזרח אירופה – כמו זו שאפשר לדמיין ב"בלדה על סוס עם כתם על המצח", שחוה אלברשטיין שרה כה יפה. יורם טהרלב כתב מעין מעשייה חסידית על סייס שנשלח לקנות סוס, אבל הניגון שהוא שומע מהמוכר לא מניח לו. הלחן של כספי כאן מתפקד כפסקול לסרט קצר המתפתל לאורך יותר משש דקות וכולל השפעות כליזמרים, עיבוד מיתרים שזורק קצת ל"כנר על הגג" – ויש גם "איי-איי-איי" שמח-עצוב, כמתבקש. כמה שנים אחרי הבלדה הזו, וכמה אלפי קילומטרים דרומית-מזרחית לאותה עיירה דמיונית, הגיע כספי גם לבלקן ולמוזיקה הצוענית, בין היתר ב"שיכור ולא מיין" שהלחין ליוסי בנאי ובאלבום "נשמה צוענית" המגה-מצליח שהפיק לירדנה ארזי.
6 צפייה בגלריה
אלבום הסולו השני, שזכה לכינוי "הפעמון". יצירת מופת
(צילום: ג'ראר אלון, עיצוב: דוד טרטקובר)
"נחליאלי" (מילים: אהוד מנור).
ליבת היצירה של כספי הייתה לאורך שנות ה-70 וה-80, אבל גם אחריהן הגיעו ממנו הברקות, כמו "נחליאלי" מ-1990. השיר הזה, שהופיע באלבום "שירים במיץ עגבניות", הוא מקסום של שתיים מהיכולות הרבות ששכנו בארגז הכלים של כספי כמלחין: הומור ושינויי מקצבים וסולמות. במקרה הזה השינויים משתלבים נהדר עם הצעדים הקטנים של הנחליאלי שעומד על חלונו של הזמר. אחרי ההשפעות מברזיל ומהבלקן, כספי קפץ לבקר גם במוזיקה המרוקאית. אף ש"נחליאלי" הוא שיר שופע הומור, אין מדובר בפרודיה. ולראיה, להקת שפתיים ביצעה בהמשך את השיר במרוקאית (תחת השם "ללה עישה") ואפילו קיבלה מכספי שיר – "חדוז'ה", שבו הוא גם ניגן.
"שיר ערש" (מילים: נתן אלתרמן, לחן: סשה ארגוב).
יש מעט מאוד אלבומים שבהם כספי תיפקד רק כמבצע. "מתי כספי שר סשה ארגוב" מ-1982 הוא אחד מהם. המלחין, שהפך כאן "רק" למבצע (וגם למי שניגן בכל הכלים), מצדיע לעשר קלאסיקות שהלחין מורו ורבו. "שיר ערש", רגע השיא באלבום, שונה מכל היתר, הן בשל העובדה שמי שיושב ליד הפסנתר הפעם הוא ארגוב ולא כספי, ובעיקר כי ארגוב, שלא שר בדרך כלל, גונב כאן את ההצגה כשהוא מדקלם "אולי בכל זאת רבע עוף?" בבית הראשון, ו"שיכבו את הפנס" בבית השני. ואפרופו הצגה – השיר שבו ליצן החצר מבקש לשיר למלך אחשוורוש, ששנתו נודדת, נולד בהצגה "אסתר המלכה" שהועלתה בקאמרי ב-1966. ההפקה ירדה די מהר. השיר שרד.
"אחותי הקטנה" (מילים: אהוד מנור).
בשנים מסוימות נפגשו ילדי ישראל עם היצירה של כספי כבר בגן. כספי הלחין לא מעט שירי ילדים (הוא הקדיש שני אלבומים לנושא וגם קלטת וידיאו), אבל אם צריך להצביע על האחד שמיטיב להגדיר אותו כמלחין למאזינים בראשית חייהם – והבחירה קשה מאוד – נדמה ש"אחותי הקטנה" הוא מהראשונים שקופצים לראש. המקצב כאן הגיע (איך לא) מברזיל, המילים (איך לא) ממנור (שגם קרא לבתו ליבי), והביצוע הראשון של השיר שייך בכלל ליפה ירקוני, ששרה אותו לראשונה בפסטיבל הילדים השלישי ב-1972. כספי, שהקליט את השיר פעמיים בהמשך דרכו, הפליא בצליליו לתאר את השמחה של הילד על התוספת החדשה והצעירה למשפחתו – בלי להתיילד או להתחנף.
"ברית עולם" (מילים: אהוד מנור).
אחד השירים הכי יפים של כספי, ומהיפים ביותר שנכתבו בעברית, נולד כנעימה שליוותה את הסרט "חגיגה בסנוקר" בכיכובם של יהודה בארקן וזאב רווח. שנה לאחר מכן, ב-1976, הוזמן כספי להשתתף בחגיגת הזמר – מופע לא תחרותי שערכה רשות השידור ביום העצמאות כתחליף לפסטיבל המסורתי. הוא הרחיב את הלחן שכתב לטובת הסרט, שידך לו את הטקסט שמנור המאוהב כתב לאשתו עפרה, ובהמשך כלל את השיר באלבומו "הפעמון". ב-50 השנים שחלפו מאז, אלפי זוגות ישראלים נכנסו לחופה עם ההבטחה "עוד מעט כמעט / אנו גוף אחד / את ידך נתת / בידי שלי לעד", ששודכה לאחד הלחנים הישראליים הנוגים ביותר, לחן שיודע להרטיט את הלב בכל האזנה מחדש בלי להיגרר לקיטש.
