כבר שבוע אני יודעת שהסוף של מתי נוקש על הדלת, אבל ברגע שזה קרה הכאב גדול הרבה יותר. למרות שאהוד כבר איננו איתנו 20 שנה, זה טילטל אותי טלטלה נוראית. מיד חשבתי מה אהוד היה אומר על האובדן הזה.
הקשר של אהוד ומתי היה הרבה מעבר לקשר של אהוד עם עוד מלחין שהוא כתב איתו שירים. מתי היה כמו משפחה בשבילנו, כמו אחיו של אהוד. הוא היה בא אלינו המון עם מנגינות ואהוד היה מלביש להן את המילים. מתי בא ללונדון במיוחד כשאהוד ואני למדנו שם, ושם הם כתבו את האלבום הנפלא "הפעמון". יש לי בבית את הגיטרה שמתי ניגן עליה כשהיה בא אלינו, וגם הפסנתר שהוא ניגן עליו חיכה לו הרבה שנים ועדיין מחכה.
למתי היו מנגינות מורכבות ולא פשוטות ואהוד ידע לפצח אותן ולהתאים להן את המילים. אהוד אמר תמיד ש"כשמתי מביא לי מנגינה, בא לי מיד לכתוב שיר אהבה", אבל זה לא מדויק כי הם כתבו גם הרבה שירים שטותיים. מתי הלחין שיר על הבן שלנו יהודה, שיר על ליבי, על גלי ואפילו על הכלבה שלו באני, ואהוד העניק לו שיר על בתו סויאן. היחסים ביניהם היו באמת יוצאי דופן. ראיתי את העצב על פניו של מתי כשאהוד נפטר. הוא היה בשוק, ואמר שלא יהיה לאהוד תחליף אצלו. זמן קצר אחר כך הוא הוציא תקליט עם שירים ששניהם כתבו יחד. מתי גם לא קיפח אותי וכתב לי שירים נהדרים, בהם "כמו גלגל", שמשמיעים אותו כבר 60 שנה.
אומרים לי שעכשיו מתי ואהוד ייפגשו למעלה בגן עדן. אהוד היה אדם מאמין הרבה יותר ממני. אני לא מאמינה לזה, אבל אם הם באמת ייפגשו, מתי יספר לו בדיחה ארוכה כמו שתמיד סיפר לו כשהתקשר אליו. אני מתגעגעת אליו, ובשמי ובשמו של אהוד אני מודה לו על כל המתנות שהעניק לכולנו.
