המקרה של קצין המודיעין תומר אייגס ז"ל הוא פצע פתוח, כזה שמסרב להירפא גם בחלוף השנים. לכאורה, אין קשר ישיר בין מותו בכלא הצבאי לבין מחדל 7 באוקטובר; הנסיבות שונות, הזמנים רחוקים והזירות נפרדות. אך כפי שעולה מהדוקו המטלטל של עמרי אסנהיים, אי-אפשר באמת להפריד בין השניים. מרגע זה ואילך, כל מבט ביקורתי על צה"ל יעבור דרך הפריזמה של אותם כשלים מערכתיים שהובילו לאסון הלאומי – אותה רשלנות, אותה זחיחות ואותו חוסר אונים מול מערכת שאיבדה את הבלמים שלה.
אסנהיים, בכישרון תיעודי יוצא דופן, פורס את סיפורו של אייגס במבנה של "רשומון". הוא מנתח דקה אחר דקה את שרשרת המחדלים שהובילה למותו של קצין צעיר ומבריק, שנחשד בעבירות ביטחוניות חמורות אך מעולם לא זכה לעמוד למשפט או להגן על שמו. הסרט לא רק חושף את מה שקרה בין כותלי הכלא, אלא מצייר דיוקן של מערכת חולה. זוהי מערכת חפיפניקית, כזו שמתנהלת בשיטת הסמוך, ושבסופו של יום מפגינה זלזול מטריד בערך חיי אדם.
אחת הנקודות המהדהדות ביותר בסרט היא שאלת האחריות. אסנהיים מציב מראה מול המציאות הישראלית, שבה מופקד כוח עצום – לעיתים כוח של חיים ומוות – בידיהם של צעירים בני 20 וקצת. ללא פיקוח הדוק, ללא מבוגר אחראי בשטח וללא מנגנוני ביקורת עצמית אפקטיביים, המערכת הופכת למסוכנת לא רק לאויביה, אלא גם לאנשיה שלה. הרשלנות שהובילה למותו של אייגס מרגישה מוכרת מדי. היא נשענת על אותם אדנים של עצימת עיניים וביטחון עצמי מופרז שפגשנו בבוקר השבת השחורה. אי-אפשר להישאר אדיש אחרי הסרט הזה, ובטח שאי-אפשר להרגיש שהמערכת הצבאית מסוגלת לשמור על המדינה. הוא עד כדי כך מערער. נותר רק לצרוח מרוב תסכול וזעם.
עבור צה"ל, ייתכן שמותו של אייגס יישאר בדוחות הפנימיים כעוד "תקלה" נקודתית בשרשרת. אך עבור הצופה, המסר של אסנהיים ברור גם מבלי שייאמר בקול: המוות הזה לא היה גזירת גורל. הוא היה תוצר של תרבות ארגונית שמעדיפה לטאטא תחת השטיח מאשר לתקן מהיסוד. בסופו של דבר, הסיפור של תומר אייגס הוא תמרור אזהרה בוער, עוד עדות למערכת שנכשלה בענק ברגע קריטי למרות שראתה היטב את סימני האזהרה, ושאולי, בגלל אותם ליקויים בדיוק, כשלה במשימתה הגדולה מכולן.
בקטנה
מזל שיש את אורי בן דוב ב"שבע עם קרן מרציאנו" בערוץ 12 כדי שיהיה את מי להאשים ביוקר המחיה - את הציבור כמובן. "שהציבור לא יהיה עצלן, שלא תהיה נהנתנות", הסביר האורקל הכלכלי. חס וחלילה להאשים את בעלי ההון בעליית המחירים, מה הם קשורים לזה? זה האזרח הקטן והעצלן שתמיד אשם. מיד אח"כ התלהב מכך שהוא עצמו מתאמץ לחסוך כסף. "הדיון פה גולש למחוזות שלא רצינו להגיע אליהם", אמרה קרן מרציאנו - האמת שגם הצופים לא רצו להגיע לשם.
