לפחות פעם בשנה אני מוצא את עצמי במלון בארץ, וכמו כולם יורד בכל בוקר כדי לבחון את המבחר. האמת שאני לא חובב גדול של ארוחות בוקר, אבל אם כבר יש תור ליד המטבח – למה לא להצטרף? אני עומד עם כולם עם הצלחת ביד, עושה כאילו כל בוקר אני אוכל חביתה. בפועל, ממש לא.
המאכל היחיד שאני אוכל כמעט כל יום במלון הוא עין הפוכה. אם להיות מדויק – זו הגרסה הכי קרובה לביצה עלומה שאני מוכן אליה בבוקר. זה כבר כל כך קבוע, שאפילו הילדים שלי יודעים בדיוק איך אני אוכל את הביצה שלי, אם בכלל נותנים לי להחליט.
אחת הנסיעות הביאה אותי לקריית-שמונה. בזווית העין ראיתי מאפייה – וזו החולשה הגדולה שלי. טאבון גדול בפנים – חולשה שנייה. עצרתי כמובן. זו הייתה שעת בוקר קצת מאוחרת במאפיית פת הגליל. מאחורי הדלפק היה בחור מקסים, שניסה להבין מה אני רוצה מבין מה שהוא יכול להציע. תוך כדי שיחה הבנתי שהוא מכין בכל בוקר חביתות בלחמנייה ללקוחות קבועים. אני, כמובן, הדבר הכי רחוק מלקוח קבוע, בטח בקריית-שמונה.
הרעיון פשוט. חביתה שנכנסת ללחמנייה פשוטה, של בית ספר, עם מבחר סלטים רחב שמאחורי הדלפק. ואז – חימום קצר של כל הסיפור בתוך הטאבון. בשלב הזה כבר הינהנתי לעצמי בלי בושה והזמנתי. מחיר ההנאה: 23 שקלים. לא זיל הזול, אבל לגמרי בתחום הסביר.
בעל המקום ניגש ושאל איך אני רוצה את החביתה. אז בדיוק כמו במלון - בשבילי, אם אתה כבר שואל, עין הפוכה, בבקשה. אחר כך נדבר על התוספות.
מחבת על גז קטן, ביצה פנימה, ואחרי קצת פחות משתי דקות – היפוך קל, חריכה עדינה וזהו. הביצה נכנסת ללחמנייה, מעליה שכבה דקה של אריסה אדומה, חסה, קישואים פרוסים, קצת כרוב, סלט גזר, ולבסוף פירורי גבינה צהובה. הכל נכנס לטאבון לחימום זריז – שני סיבובים, לא יותר.
קיבלתי לידיים כריך עשוי כמו שצריך. הלחמנייה הטרייה, היישר מהתנורים של המאפייה, הייתה מצוינת. השילוב של הירקות, ביצת העין ההפוכה והגבינה המותכת עבד בדיוק כמו שצריך. כל ביס תענוג. זו לא חביתה של מלון. זו עין הפוכה של עצירה טובה באמצע הדרך – ומשם ממשיכים שבעים.
• מאפיית פת הגליל, מרכז צבי 4, רסקו קריית שמונה. כשר
